מסכת בבא בתרא, חזרה, פרק ב, משניות ה-ט

פרק ב, משנה ה: אדם המחזיק סולם בחצר המשותפת, צריך להרחיקו משובכו של חברו ארבע אמות, כדי שלא תוכל נמיה לטפס על הסולם ולקפוץ אל השובך, לטרוף את היונים. וכן הבונה כותל בחצר צריך להרחיקו ארבע אמות מהמזחילה של חבירו, שבה עוברים מי הגשמים אל המרזבים, כדי שיוכל בעל המזחילה לזקוף סולם בסמוך לה, לנקותה מעפר ואבנים.

דרך היונים לעוף ולחפש אוכל עד חמישים אמה, ולכן המגדל יונים, ירחיקם מהעיר חמישים אמה, כדי שלא יעופו אל גינות העיר לאכול מהזרעונים שבהן. וכן לא יעשה שובך אפילו בתוך חצרו, אלא אם כן יש חמישים אמה פנויות משדות אחרים לכל צד. ולדעת רבי יהודה צריך להרחיק כמאתים שבעים וארבע אמות מכל צד, שזהו שיעור שיונה פורחת בפעם אחת. אמנם אם קנה האדם שובך הנמצא בסמוך לשדות אחרים, אנו מניחים שהיתה למוכר רשות מבעלי השדות לעשות כן, והקונה זכה בזכות זו לעצמו.

משנה ו: גוזל המדדה ברגליו ואינו עף, הנמצא בתוך חמישים אמה לשובך, הרי הוא של בעל השובך. אבל אם נמצא במרחק גדול יותר מחמישים אמה, שאין דרך הגוזלות לדדות לשם, הרי הור של המוצאו. אם נמצא הגוזל בין שני שובכות, נותנים אותו למי שהוא קרוב אליו. ואם היה במרחק שוה לשניהם, חולקים בו.

משנה ז: בארץ ישראל יש להרחיק את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, שלפי שנוי הוא לעיר שיש מקום ריק לפניה. ועצי חרוב ושקמה, שענפיהם מרובים, יש להרחיק חמישים אמה. ולאבא שאול יש להרחיק כל אילן סרק חמישים אמה. ואם העיר היתה קודם לאילן, מפסיד בעל האילן בקציצה זו, אך אם האילן קדם, והעיר התרחבה עד שהגיעה בסמוך לו, נותן לו בעל העיר את דמי האילן. ואם אין ידוע מי קדם, עליו לקצוץ, ומספק אינו מקבל דמים מבעל העיר.

משנה ח: יש להרחיק גורן קבוע חמישים אמה מהעיר, כיון שהמוץ שעף למרחק זה יכול להזיק לבני העיר, ולכן צריך האדם גם להרחיק את גורנו חמישים אמה מנטיעות חבירו ומשדותיו החרושות, שלא יזיק להם המוץ.

משנה ט: יש להרחיק חמישים אמה מהעיר את הנבלות, הקברות, ובתי עיבוד עורות, שריחם רע. לדעת תנא קמא מותר לעשות בית עיבוד עורות רק במזרח העיר, כיון שהרוח המזרחית חלשה, ואינה מוליכה את הריח לתוך העיר, ואילו בשאר הצדדים אין עושים. ולדעת רבי עקיבא מותר לעשות זאת בכל צד, ובמרחק של חמישים אמה, מלבד צד מערב, שאין עושים בו כלל, לפי ששכינה במערב, ולצד זה מתפללים.