משנה י: הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבַעַל הַבַּיִת אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים. חֶנְוָנִי מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת, וּמְמַחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל:
הַסִּיטוֹן – סיטונאי, הקונה סחורה רבה יחד, ומוכר אותה לחנונים מעט מעט, מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו – מנקה את הכלים שהוא מוכר בהם יין ושמן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, כיון שהם נדבקים בשולי הכלי, וממעטים את המידה. וּבַעַל הַבַּיִת, שאינו מוכר כל כך הרבה כמו הסיטון, מקנח את הכלים שהוא מוכר בהם אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים – הסברא בדבר זה היא הפוכה, כי המוכר כל הזמן כמו הסיטון, אין היין והשמן מספיקים לקרוש בשולי הכלי, ודי בכך שיקנח מידותיו פעם אחת בשנה, ואילו בעל הבית, שאינו מוכר תדיר, הרי היין והשמן נקרשים על דפנות מידותיו, ועליו לקנחם על שלשים יום.
חֶנְוָנִי, שאינו חייב להטיף שלש טיפין בסיום המדידה [כמבואר לעיל במשנה ח'], מחמת כן נדבק לו יין ושמן לדפנות הכלי, ולכן מְקַנֵּחַ הוא את מִדּוֹתָיו – כלי המדידה שלו פַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת – פעמיים בשבוע. וּמְמַחֶה – מנקה את מִשְׁקְלוֹתָיו שהוא שוקל בהם דברים לחים פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת [-בשבוע], וּמְקַנֵּחַ את המֹאזְנַיִם שהוא שוקל בהם, עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל – בכל פעם שהוא שוקל עליו לקנח את המאזניים, כי מאחר ויש להם בית קיבול נדבק בהם יותר ממה שנדבק במשקולות.
