משנה ו: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדָּרֶךְ. נָתְנוּ לוֹ דֶרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, וְזֶה וָזֶה אֵינָם רַשָּׁאִים לְזָרְעָהּ:
מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, ויש לו רשות לעבור דרך גינת חבירו אל גינתו, נִכְנָס לגינתו רק בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים' וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין – סוחרים הקונים ממנו את פירות גינתו, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, כיון שיש בכך הפסד גדול לבעל השדה החיצונה, וכשמכר לו את הזכות לעבור דרך גינתו הסכים שיעשה זאת רק לצורך הגינה, ולא לצרכים אחרים. וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ – רשאי לזרוע אֶת הַדָּרֶךְ, ואף על פי שמכר לו את זכות השימוש לעבור בדרך זו, בודאי לא היתה כוונתו להפסיד את המקום לגמרי שלא יוכל לזרוע בו.
נָתְנוּ לוֹ דֶרֶךְ מִן הַצַּד, מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, היתה כוונתם שדרך זו תהיה שייכת לו לגמרי, ואין לבעל הגינה החיצונית רשות בו, ולכן נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, כיון שבכך הוא מרבה את ההליכות במקום שלא לצורך גינתו, ולא ניתנה לו הדרך לצרכים אחרים שאינם שייכים לגינתו, וְזֶה וָזֶה – בעל הגינה החיצונית ובעל הגינה הפנימית אֵינָם רַשָּׁאִים לְזָרְעָהּ, כיון שהמקום מיועד להליכה בלבד.
