משנה ב: בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בַחֶבֶל, פִּחֵת כָּל שֶׁהוּא, יְנַכֶּה. הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא, יַחֲזִיר. אִם אָמַר, הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, אֲפִלּוּ פִחֵת רֹבַע לַסְּאָה אוֹ הוֹתִיר רֹבַע לַסְּאָה, הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן. מַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ, מָעוֹת. וְאִם רָצָה, מַחֲזִיר לוֹ קַרְקַע. וְלָמָּה אָמְרוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת, לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר, שֶׁאִם שִׁיֵּר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין וּבַגִּנָּה בֵּית חֲצִי קַב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רֹבַע, מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע. וְלֹא אֶת הָרֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר, אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר:
האומר לחבירו 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מִדָּה בַחֶבֶל', כלומר, הריני מוכר לך שיעור בית כור עפר מדוייק, כפי שמודדים בחבל, לא פחות ולא יותר, אם פִּחֵת אפילו כָּל שֶׁהוּא משיעור זה, יְנַכֶּה לו הקונה מהתשלום, ואם הוֹתִיר – הוסיף לו המוכר אפילו כָּל שֶׁהוּא, יַחֲזִיר הקונה את ההפרש, כיון שלשון 'מידה בחבל' מורה על הקפדה על מידה מדוייקת. ואִם אָמַר שמוכר לו בית כור עפר 'הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר', הרי גילה דעתו בפירוש שאין המכירה נעשית במידה מדוייקת, ולכן אֲפִלּוּ אם פִחֵת רֹבַע לַסְּאָה – גם אם הפחית לו המוכר מכל קרקע בשיעור הראוי לזרוע סאה שיעור של רובע הקב [והיינו שבע וחצי קבין, שהם שלשים רביעיות הקב לבית כור, שהרי הכור הוא שלשים סאה], אוֹ הוֹתִיר – נתן לו תוספת של רֹבַע קב לַסְּאָה, הִגִּיעוֹ – זכה המקבל במה שהגיע לידו, ואין אחד מהם צריך להחזיר קרקע או מעות לחבירו. אבל אם פיחת או הותיר יוֹתֵר מִכָּאן – יותר משיעור זה של רוב הקב לסאה, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן כמה הוסיף לו, ויחזיר לו הלוקח. מבררת המשנה, מַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ, האם קרקע, או שמוסיף לו תשלום על הקרקע היתירה, ומשיבה, מחזיר לו הלוקח מָעוֹת נוספות, כערך הקרקע היתירה, וְאִם רָצָה המוכר, מַחֲזִיר לוֹ הלוקח את הקַרְקַע היתירה. וְלָמָּה אָמְרוּ שהלוקח מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת, לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר, שֶׁאִם שִׁיֵּר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין – אם מכר לו 'בית כור', והיתה שם קרקע עודפת בשיעור של תשעה קבין, והיינו יותר מרובע הקב לסאה [שזהו שיעור שבעה ומחצה קבין], שזהו שיעור 'שדה', וְכן אם שייר בַגִּנָּה בֵּית חֲצִי קַב, שזהו שיעור גינה לדעת חכמים (פ"א מ"ו), וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא – לשיטת רבי עקיבא (שם) ששיעור גינה הוא בית רובע, אם שייר בגינה שיעור בֵּית רֹבַע, מַחֲזִיר לוֹ הלוקח אֶת הַקַּרְקַע, ואינו יכול להוסיף לו דמים וליטול את הקרקע לעצמו, אם אין המוכר רוצה בכך. וְבאופן כזה, שצריך הלוקח להחזיר קרקע או מעות, לֹא אֶת הָרֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר – אינו מחזיר רק את הקרקע היתירה על שיעור רובע לסאה, אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר, ואפילו את אותו רובע לשיעור סאה, והיינו כיון שבאופן שיש שיעור גדול של קרקע יתירה, אין המוכר מוחל כלל, ואף לא על אותו שיעור של רובע לסאה שדרך למחול עליו.
