משנה ט: הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצָרְכּוֹ בֵּין לְצָרְכָּהּ פָּטוּר. יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר:
משנתנו עוסקת בדינו של שומר שהשתמש בפקדון שלא ברשות, שבכך נעשה דינו כגזלן, החייב באחריות החפץ יותר משומר רגיל, ומבארת באילו אופנים נפטר הוא מחיוביו כגזלן וחוזר להיות כדין שומר רגיל. ודינים אלו תלויים במחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא, האם גזלן הבא להשיב את הגזילה צריך לעשות כן מדעת הבעלים, או שיכול הוא להשיב את הגזילה אף ללא ידיעת הבעלים:
הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם מסוים בבית, וְטִלְטְלָהּ השומר ממקום למקום, וְנִשְׁבְּרָה, אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ – כשהוא מטלטלה בידו נִשְׁבְּרָה, הדין תלוי, שאם טלטלה לְצָרְכּוֹ – להשתמש בה לצרכי עצמו, והדבר הרי אסור לו, חַיָּב בתשלומי נזקיה, כיון שבזמן שהוא משתמש בה נחשב הוא כגזלן עליה. ואם טלטלה לְצָרְכָּהּ, כגון להעביר למקום המשתמר, פָּטוּר. אבל אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ במקומה נִשְׁבְּרָה, בֵּין אם טלטלה לְצָרְכּוֹ בֵּין אם טלטלה לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר, כיון שאף אם נחשב הוא כגזלן בשעה שטלטלה, הרי לאחר שהניחה דינו כגזלן שהשיב את הגזילה, ואף שאין הבעלים יודעים שנגזלה והושבה, הרישא של משנתנו סוברת כדעת רבי ישמעאל, שהגזלן רשאי להשיב את הגזילה אף ללא ידיעת הבעלים. [ונקט אופן שלא יחדו הבעלים מקום לפקדון כדי להשמיענו שאפילו באופן זה, כיון שהחזירה למקום המשתמר, קיים בכך השבה מעולה, ופטור, וכל שכן אם יחדו לו מקום והחזירה לשם].
אם יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם מסוים בביתו, וְטִלְטְלָהּ השומר ממקום למקום וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, אם טלטלה לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, כיון שהסיפא של משנתנו סוברת כדעת רבי עקיבא, שגזלן המשיב את הגזילה צריך לעשות כן מדעת הבעלים, וכיון שכאן לא ידעו הבעלים שנגזלה החבית והושבה, אין זו השבה הפוטרתו מאחריות, ואף לאחר הנחתה נשאר דינו כגזלן, החייב באחריותה. אך אם טלטלה לְצָרְכָּהּ, אינו נחשב כלל כגזלן, ופָּטוּר. [ונקט אופן שיחדו לה מקום, להשמיענו שאפילו באופן שהחזירה למקום שיחדו לה הבעלים לא נפטר מחיוביו כגזלן, וכל שכן אם לא יחדו לה מקום, שאינו נפטר].
