משנה ו: נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ, מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִפָּחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַּקֶּרֶן, אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו. נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן, מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן, מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן, צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו:
אדם שגזל מחבירו ממון ונשבע לשקר שלא גזל, ואחר כך הודה שנשבע לשקר, חייב להוסיף על הקרן תשלום 'חומש', והיינו חמישית מסכום הגזילה, ומשנתנו מבארת שרק לגבי חיוב הקרן נאמר שצריך ללכת אחרי הנגזל אפילו למדי:
נָתַן לוֹ הגזלן לנגזל אֶת הַקֶּרֶן של גזילתו, וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ, או שמָחַל לוֹ הנגזל לגזלן עַל הַקֶּרֶן, וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, או שמָחַל לוֹ הנגזל עַל זֶה וְעַל זֶה – על הקרן ועל החומש חוּץ מִפָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַּקֶּרֶן, ונמצא שלא נשאר על הגזלן חיוב של שוה פרוטה מהקרן, אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו למקום רחוק.
אבל אם נָתַן לוֹ הגזלן לנגזל אֶת הַחֹמֶשׁ, וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן, או שמָחַל לוֹ הנגזל לגזלן עַל הַחֹמֶשׁ, וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן, או שמָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה – על הקרן ועל החומש חוּץ מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן, צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו אפילו למדי.
