משנה ז: נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ, עַד שֶׁיִּתְמָעֵט הַקֶּרֶן פָּחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְכֵן בַפִּקָּדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הֵיכָן פִּקְדוֹנִי, אָמַר לוֹ אָבָד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:
כפי שהתבאר לעיל, גזלן שנשבע לשקר על הגזילה, והודה, חייב להוסיף חומש. משנתנו מבארת שניתן להתחייב בחומש נוסף על החומש הראשון שהתחייב בו, שנאמר (ויקרא ה כד) 'וַחֲמִשִׁתָיו יוסף עליו', ומכך שנכתב 'וַחֲמִשִׁתָיו' בלשון רבים למדו חכמים שהתורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחת:
נָתַן לוֹ הגזלן לנגזל אֶת הַקֶּרֶן, ואחר כך כפר בחיוב החומש, וְנִשְׁבַּע לוֹ לשקר עַל חיוב הַחֹמֶשׁ, ואחר כך הודה, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ נוסף עַל החֹמֶשׁ הראשון שהתחייב בו, כיון שאותו חומש נחשב עתה כ'קרן', ומתחייב עליו בחומש. ואם חזר וכפר גם בחומש זה ונשבע עליו לשקר, והודה, מתחייב בחומש נוסף, וכן הלאה, כיון שבכל פעם החומש שכופר בו נעשה כ'קרן', עַד שֶׁיִּתְמָעֵט הַקֶּרֶן – אותו 'חומש' שכפר בו ונעשה ל'קרן' לסכום הפָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, שאין חיוב חומש אלא על כפירה בפרוטה או יותר. וְכֵן הדין בְּפִּקָּדוֹן שנשבע עליו לשקר, והודה, שמתחייב להוסיף חומש, שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר', באחד מכל חמשת האופנים הללו, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן, וְמוסיף חֹמֶשׁ, וּמביא קרבן אָשָׁם.
עתה מבארת המשנה שחיוב חומש ואשם הוא רק באופן שהאדם הודה מעצמו, ולא באופן שהתחייב על פי עדים, שנאמר בענין חיוב חומש ואשם (ויקרא ה כג) 'והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה' וגו', ומשמעות לשון זו היא ששב מעצמו בתשובה והשיב את הממון, ולא שחייבוהו עדים בכך:
אמר התובע לנתבע הֵיכָן פִּקְדוֹנִי, אָמַר לוֹ 'אָבָד'. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר 'אָמֵן', והעונה 'אמן' אחר השבועה הרי הוא כמוציא שבועה מפיו, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ – מעידים על השומר שהשתמש בו לצורך עצמו, ולא אבד לו, מְשַׁלֵּם קֶרֶן, ואינו משלם חומש ואשם. אך אם הוֹדָה מֵעַצְמוֹ שנשבע לשקר, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.
