משנה א: הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם, פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. אֵין פוֹרְטִין לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין, וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה. אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק:
הַגּוֹזֵל ממון, וּמַאֲכִיל בו אֶת בָּנָיו, וכן אם גזל ממון ומת, וְהִנִּיחַ אותו בירושה לִפְנֵיהֶם, והשתמשו בו לאחר מיתתו, פְּטוּרִין הבנים מִלְּשַׁלֵּם לנגזל, כיון שאין הגזילה קיימת, והם לא גזלוה בעצמם, ואף שאביהם התחייב בהשבת הגזילה והוריש להם מטלטלין, אין מטלטלין של יורשים משתעבדים לפרעון חובות אביהם. וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת – אם הוריש להם האב קרקעות (המכונים 'נכסים שיש להם אחריות'), חַיָּבִין לְשַׁלֵּם לנגזל, כיון שמוטל עליהם לפרוע את חובות אביהם מקרקעות שהוריש להם, כיון שהן משועבדות לפרעון חובות האב. (אמנם אם הגזילה קיימת בעולם כמות שהיא, אף שהתייאש הנגזל, חייבים להשיבה לו).
אֵין פוֹרְטִין – אין מחליפים מטבע גדול בפרוטות ששווין מועט, לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין – נוטלי מכס של המלך, וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין – גבאי המלך הגובים מיסים וארנוניות עבורו, כיון שהם מוחזקים בגזלנות, ליטול ממון יותר מכפי שקצב המלך, והרי אלו מטבעות גזולות, וּמטעם זה גם אֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה. אֲבָל נוֹטֵל הוּא מהמוכס או הגבאי ממון לפרוט או לצדקה, כשהוא נותן לו מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק, שאין כל ממונו בחזקת גזול, אלא רק הממון המונח בתיבת המכס.
