מסכת ביכורים, פרק א, משנה ו

משנה ו: הַקּוֹנֶה שְׁתֵּי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. יָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא:

משנה ו: הקונה אילן אחד מחבירו, הרי זה לא קנה קרקע יחד עם האילן, ואינו מביא ביכורים. הקונה שלשה אילנות מחבירו, הרי זה קנה את הקרקע שביניהם וכן קרקע מועטת סביב האילנות, והרי זה מביא ביכורים וקורא, והַקּוֹנֶה שְׁתֵּי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ קרקע שֶׁל חֲבֵרוֹ, הרי זה ספק אם קנה קרקע או לא, ולכן מֵבִיא ביכורים, וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר חולק ואוֹמֵר, הרי זה מֵבִיא וְקוֹרֵא, כיון שאף הקונה שני אילנות הרי זה קנה קרקע.

יָבַשׁ הַמַּעְיָן שהאילן חי ממנו, או שנִקְצַץ הָאִילָן, קודם שהפריש ביכורים, הרי זה מֵבִיא, וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כיון שהקרקע עצמה עדיין קיימת, הרי זה מֵבִיא וְקוֹרֵא.

נאמר בפרשת ביכורים 'וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב' (דברים כו יא), ללמד שזמן הקריאה על הביכורים הוא בזמן שמחה, והיינו כשהאדם מלקט תבואתו ופירותיו ושמח בהם, והיינו משבועות ועד סוכות, ולכן מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג – משבועות ועד סוכות, מֵבִיא האדם ביכורים, וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, אף שעדיין יש פירות הנלקטים באותו זמן, מכל מקום כיון שאין זה נחשב זמן שמחה, הרי זה מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא, כיון שאינו דורש מלשון 'ושמחת' שיש צורך שיהא זה בזמן שמחה. ולאחר חנוכה אינו מביא כלל ביכורים, כיון שנאמר 'אשר תביא מארצך', ללמד שניתן להביא ביכורים רק כל זמן שהפירות מצויים בארץ, ולאחר חנוכה אינם מצויים כלל.