יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת ביצה, פרק ב, משנה ו

משנה ו: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין אָמְרוּ לוֹ מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָם וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וְחוֹרִי.

משנתנו ממשיכה בהבאת דינים שונים שנחלקו בהם בית שמאי ובית הלל ביום טוב: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים היה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, א. אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב שחל בערב שבת לְצורך השַׁבָּת, והיינו באופן שלא הניח האדם עירוב תבשילין, ושלא כדברי בית הלל האומרים שגם מי שלא הניח עירוב תבשילין רשאי לאפות פת אחת, ולהטמין קדירה אחת, ולהדליק נר אחד לצורך שבת. ב. וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב, והיינו במנורה העשויה חוליות חוליות, שיש בכך משום מלאכת 'בונה', ושלא כדברי בית הלל המתירים זאת, כיון שהם סוברים שאין בנין וסתירה בכלים. ג. וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין – ככרות לחם עבים, כיון שיש בכך טירחא יתירה ביום טוב, אֶלָּא רְקִיקִין – פת דקה בלבד, ושלא כדברי בית הלל, המתירים לאפות גם פת עבה.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין ביום טוב פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין, והיינו כדעת בית שמאי. אָמְרוּ לוֹ, מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָם לנהוג כדברי בית שמאי, וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל לנהוג כשיטת בית הלל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וְחוֹרִי.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)