משנה ה: הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קְרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בַמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מָיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה, אַרְבַּע אַמּוֹת:
משנה ה: כפי שהתבאר במשנה לעיל, תיקן עזרא שבעל קרי ייאסר בלימוד תורה ותפילה, עד שיטבול. משנתנו מבארת את דינו של אדם ששכח שהוא בעל קרי, והתחיל להתפלל, או של בעל קרי שירד לטבול והגיע זמן קריאת שמע: הָיָה האדם עוֹמֵד בִּתְפִלָּה, וְנִזְכַּר באמצע תפילתו שֶׁהוּא בַּעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק את תפילתו באמצעה, אֶלָּא יְקַצֵּר, ומכל ברכה יאמר רק את תחילתה וחתימתה (מאירי).
אדם הנוהג לקרוא בכל יום קריאת שמע של שחרית עם הנץ החמה, ויָרַד לִטְבוֹל לקריו, אִם יָכוֹל להספיק לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת בבגדיו וְלִקְרוֹת קריאת שמע עַד שֶׁלֹּא (-קודם ש)תָּנֵץ הַחַמָּה, כמנהגו בכל יום, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם לַאו – אם לא יספיק לעשות זאת קודם שתנץ החמה, יִתְכַּסֶּה בַמַיִם שהוא טובל בהם, וְיִקְרָא קריאת שמע (וצריך לעכור את המים על ידי שיעלה עפר ברגליו, כיון שאם המים צלולים וגופו נראה בעדם, אין הם נחשבים ככיסוי לגופו (גמרא)).
מוסיפה המשנה: אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה כדי לקרוא קריאת שמע, לֹא בְּמַיִם הָרָעִים – מים סרוחים, וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה – מים ששרו בהם פשתן, שריחן רע.
ולא יקרא קריאת שמע כשנמצאים לפניו מי רגלים, עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מַיִם נקיים, לבטלן. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶן – ממי רגלים שלא ביטלן במים נקיים, וּמִן הַצּוֹאָה, אַרְבַּע אַמּוֹת.
