משנה ב: מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּהוֹדָאָה:
משנה ה: משנתנו מבארת את ההזכרות השונות שצריך האדם לומר בתפילת שמונה עשרה, התלויות בזמנים מסוימים:
בימות החורף, מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים של הקדוש ברוך הוא, והיינו השבח של 'משיב הרוח ומוריד הגשם', בְּברכת תְחִיַּת הַמֵּתִים, לפי שאף הגשמים נותנים חיים לעולם, וְשׁוֹאֲלִין [-מבקשים את] הַגְּשָׁמִים, בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, שאומרים 'ותן טל ומטר לברכה'.
וְ'הַבְדָּלָה' – אמירת 'אתה חוננתנו' במוצאי שבתות וימים טובים, בְּתוך ברכת חוֹנֵן הַדָּעַת, לפי שעל ידי הדעת אנו מכירים את מעלת מנוחת השבת, ויודעים להבדיל בין הקדש לחול. רַבִּי עֲקִיבָא חולק על הדין האחרון ואוֹמֵר, אוֹמְרָה לברכת ההבדלה, בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ, לפני ברכת חונן הדעת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אומר את ברכת אתה חוננתנו בְּתוך ברכת הוֹדָאָה – ברכת 'מודים אנחנו לך', לפי שמודה בברכה זו לה' שזיכהו להכיר ולהבדיל בדעתו בין קודש לחול.
