משנה ד: אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שָׁווּ לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא וְזוֹ אֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִטֵי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים:
במשניות הבאות יבואר שלגבי דינים שונים דימו חכמים גט אשה לשטר שחרור של עבד כנעני:
אֶחָד [-בין] גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד [-ובין] שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים כנעניים, שָׁווּ לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא – דינם שווה לענין הולכה והבאה של הגט מארץ ישראל לחוץ לארץ או מחוץ לארץ לארץ ישראל, שצריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם, כיון שאף גט שחרור של עבד צריך להיכתב לשם אותו עבד, וְהלכה זוֹ היא אֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ בהם גִטֵי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים.