יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת גיטין, פרק ח, משנה ח

משנה ח: כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ וְשׁוֹבָר לָאִשָּׁה, וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ, וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה, וּלְאַחַר זְמָן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ, וְשׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לְאַלְתַּר יָצָא, אֵין זֶה גֵט. אִם לְאַחַר זְמָן יָצָא, הֲרֵי זֶה גֵּט. לֹא כָל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף עַל פִי שֶׁנְּתָנוֹ לָה עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי, לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:

עם כתיבת הגט ונתינתו לאשה, מתחייב הבעל לפרוע לה את דמי כתובתה, וכותבת לו האשה 'שובר', כלומר שטר על כך שקיבלה את דמי כתובתה. משנתנו עוסקת באופן שנתחלפו השטרות זה בזה:
כָּתַב הסוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ, כדי שיתננו לאשתו, וְכן כתב אותו סופר שׁוֹבָר לָאִשָּׁה, שתתננו לבעלה לאחר פרעון הכתובה, וְטָעָה הסופר, וְנָתַן את הגֵּט לָאִשָּׁה, מתוך מחשבה שזהו השובר, וְנתן את השׁוֹבָר לָאִישׁ, וְנָתְנוּ האיש והאשה זֶה לָזֶה את השטרות שבידם, נמצא שמעולם לא נמסר הגט מיד הבעל ליד האשה, ולא חלו הגירושין כלל, ובינתיים נישאה האשה לאחר, וּלְאַחַר זְמָן התבררה הטעות, שראו שהֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ, וְשׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה, אף בזה קנסוה חכמים ואמרו שתֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה – מהראשון [שהוא בעלה באמת] ומהשני, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ – ונוהגים בה כל הקנסות שנמנו במשנה לעיל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לְאַלְתַּר יָצָא – אם מיד לאחר הגירושין התבררה הטעות, קודם שנישאה האשה לאחר, אֵין זֶה גֵט, וצריכה לחזור ולהתגרש כדין. אבל אִם רק לְאַחַר זְמָן יָצָא – לאחר שנישאה לאחר חזר בעלה הראשון והוציא את הגט מתחת ידה וטען שאירעה טעות במסירה, הֲרֵי זֶה גֵּט, כיון שלֹא כָל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי, כלומר, אנו תולים שבאמת ניתן הגט כדין, ועתה מסרה האשה את הגט לבעלה הראשון כדי שיטען כן, ויתחייב בעלה השני להוציאה, ותחזור לראשון, ואין לראשון נאמנות לאסור את האשה על בעלה השני.

אדם שכָּתַב גט כדי לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנִמְלַךְ – והתחרט ולא גירשה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה – החמירו חכמים להחשיבה קצת כגרושה, לענין זה שאם ימות בעלה, אף שלפי האמת היא אלמנה, מחשיבים אותה כגרושה לענין זה שהיא אסורה להנשא לכהן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לא זו בלבד שבאופן כזה לא נאסרה לכהונה, אלא אַף עַל פִי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי – שנתן לה הבעל את הגט והתנה שיחול רק באופן מסויים, וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי, וממילא לא חל הגט, לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה, כיון שסוף סוף לא התגרשה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)