משנה ט: יָצָא שְׁמָה בָּעִיר מְקֻדֶּשֶׁת, הֲרֵי זוֹ מְקְדֶּשֶׁת. מְגֹרֶשֶׁת, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָּא. אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא, גֵּרֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי, זָרַק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ, זוֹ הִיא אֲמַתְלָא:
יָצָא שְׁמָה בָּעִיר מְקֻדֶּשֶׁת – אשה שהיתה ידועה כפנויה, ויצא קול שהתקדשה לפלוני, ויש לכך הוכחות, שהיו נרות דולקים, ומיטות מוצעות לאורחים, ובני אדם נכנסים ויוצאים והכל אומרים 'פלונית נתקדשה היום', הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת – אנו חוששים לקידושין אלו, ומחזיקים אותה בכך. אך אם לאחר זמן יצא קול על אותה אשה שהיא מְגֹרֶשֶׁת, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, ואף שסתם אשת איש אינה ניתרת על ידי שיצא עליה קול שהיא מגורשת, כיון שכאן אין עדות ברורה על עיקר הקידושין אלא מחמת הקול שיצא עליה החזקנוה כמקודשת, ממילא כאשר חוזר ויוצא קול שהיא מגורשת, הרי הוא מקלקל את הקול הראשון, ואנו מחזיקים אותה כמגורשת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָּא – ובתנאי שבאותו קול של גירושין או של קידושין לא יהא טעם לביטולו, ומבארת המשנה, אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא, כגון שיצא קול 'גֵּרֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי', וכיון שלא ידוע אם התקיים התנאי, אין קול זה יכול לבטל את הקידושין. וכן אם יצא קול ש'זָרַק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ, סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ', וכפי שהתבאר לעיל (פ"ח מ"ג) אם נפל כסף הקדושין קרוב לו, אינה מקודשת, זוֹ הִיא אֲמַתְלָא, כיון שאף לפי הקול שיצא אין כאן קידושין או גירושין ברורים, ובאופנים אלו מעמידים אותה על חזקתה הראשונה.
