משנה י: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָא אִם כֵּן מָצָא בָה דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְעֵינָיו:
משנתנו מביאה מחלוקת תנאים מהי סיבה הראויה לאדם לגרש את אשתו:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶלָא אִם כֵּן מָצָא בָה דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר בפרשת גירושין 'וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת', וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ – שרפה את התבשיל על ידי האש או על ידי ריבוי מלח, מתוך כוונה להקניטו (תפארת ישראל), שֶׁנֶּאֱמַר (שם) 'כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר', ודורשים בית הלל שכוונת הפסוק שמצא בה או 'ערוה' או 'דבר', כלומר, אפילו דבר קל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ לא מצא בה שום חסרון, אלא מָצָא אשה אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, רשאי לגרשה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) 'וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְעֵינָיו'.
הדרן עלך מסכת גיטין
