יום שישי
י"א ניסן התשפ"ד
יום שישי
י"א ניסן התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת דמאי, פרק א, משנה ג

משנה ג: הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלִבְהֵמָה, קֶמַח לְעוֹרוֹת, שֶׁמֶן לְנֵר, שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. מִכְּזִיב וּלְהַלָּן, פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. חַלַּת עַם הָאָרֶץ, וְהַמְדֻמָּע, וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת, פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. שֶׁמֶן עָרֵב, בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין:

משנה ג: הַלּוֹקֵחַ חטים מעם הארץ לְזֶרַע – כדי לזורעם באדמה, ולא כדי לאוכלם, וְלִבְהֵמָה – או שקונה אותם למאכל בהמה, וכן הקונה קֶמַח לְעיבוד עוֹרוֹת, שֶׁמֶן לְנֵר, להדלקה, שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פָּטוּר מִן הַדְּמַאי, אף שאם היה זה טבל ודאי היה חייב לעשר אפילו אם משתמש בהם לצרכים אלו, מכל מקום בדמאי, שזו גזירה דרבנן, לא גזרו באופנים אלו.

כל מקום שהוא מֵהעיר כְּזִיב וּלְהַלָּן, לכיוון חוץ לארץ, שכל המקומות הללו נכבשו רק על ידי עולי מצרים, ולא נכבשו שוב על ידי עולי בבל, ומקומות אלו אפילו טבל ודאי פטור מן המעשר, אלא שגזרו במקומות הסמוכים לגבול ארץ ישראל, מחשש שהגיעו פירות אלו מארץ ישראל, אך פָּטוּר מִן הַדְּמַאי, כיון שלא גזרו כן במקום ספק.

חַלַּת עַם הָאָרֶץ – אם תלמיד חכם לש עיסה עבור עם הארץ, והפריש ממנה חלה ונתנה לכהן, וְהַמְדֻמָּע – אם היו לעם הארץ פירות תרומה המעורבים בפירות חולין, ומכר הכל לכהן, וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – הלוקח מעם הארץ פירות דמאי, בין אם קנאם במעות של מעשר שני ודאי ובין שקנאם במעות מעשר שני של דמאי, וּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת שהביא עם הארץ, שלאחר הקטרת הקומץ נאכל השאר לכהנים, כל אלו פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. שֶׁמֶן עָרֵב – שמן אפרסמון של עם הארץ, בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין, כיון שעיקרו אינו לשתיה אלא לסיכה, ואף שסיכה כשתיה, מכל מקום כיון שאין זה חמור כל כך כמו שתיה, לא גזרו בזה על שמן של עם הארץ:

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)