יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת דמאי, פרק ב, משנה ג

משנה ג: הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר, אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵח אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה, וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים, וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא בָאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל:

משנה ג: [במשנה הקודמת התבאר מה צריך לקבל על עצמו אדם הרוצה להיות נאמן לגבי תרומות ומעשרות], משנתנו מוסיפה ומבארת, הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת 'חָבֵר', שזהו כינוי לתלמיד חכם [וקראום בשם זה מפני שחברותם זה לזה היא החברות האמיתית מפני שהיא לשם שמים (רמב"ם)], ויהיה נאמן על הטהרות, שיהיו בגדיו ומשקיו טהורים, וקבלת חברות נעשית בפני שלשה, וצריך להרגיל את עצמו לדברים אלו שלשים יום, ואחר כך יהיו בגדיו ומשקיו בחזקת טהרה [ואפילו תלמיד חכם צריך לקבל על עצמו דברי חברות אלו, אלא שאינו צריך לקבלם בפני שלשה, מלבד מי שהוא זקן ויושב בישיבה שאינו צריך קבלה זו], אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ מאכל ומשקה לַח וְיָבֵשׁ, כיון שאין מוסרים טהרות לעם הארץ, לפי שהם חשודים על הטהרות, ואסור לגרום טומאה אפילו לחולין שבארץ ישראל, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מאכל לַח, שהוכשר לקבל טומאה, אך לוקח ממנו מאכל יבש שמעולם לא באו עליו מים, ולא הוכשר לקבל טומאה [ונאמן עם הארץ לומר על מאכל זה שלא הוכשר מעולם לקבל טומאה, אך אינו נאמן לומר על מה שהוכשר לקבל טומאה, שלא נטמא], וְאֵינוֹ מִתְאָרֵח אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, שלא יִטַּמֵּא בעצמו ויבוא לטמא טהרות, וְלֹא מְאָרְחוֹ לעם הארץ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ, כיון שכסותו של עם הארץ חמורה בטומאתה יותר מעם הארץ עצמו [כיון שחוששים שמא ישבה עליהם אשתו נדה ומטמאים בטומאת מדרס], ועוד, שיכול הוא להזהר ממגע עם הארץ, אך לא ממגע כסותו. רַבִּי יְהוּדָה מוסיף ואוֹמֵר, אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה בארץ ישראל, שאסרו זאת חכמים מחשש שתרעה בשדות זרים, וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים, שסופו לבוא לידי חילול נדרים, וּבִשְׂחוֹק, המרגיל את האדם לערוה, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים, וּמְשַׁמֵּשׁ תלמידי חכמים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי יהודה, לֹא בָאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל, כלומר, ענינים אלו אינם נוגעים לדיני טומאה וטהרה, ולכן אינם חלק מקבלת חברות.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)