יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת דמאי, פרק ג, משנה א

פרק ג, משנה א: מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי. גַּבָּאֵי צְדָקָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לִמְעַשֵּׂר. נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן:

פרק ג, משנה א: מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, כיון שזהו רק ספק רחוק [שהרי רוב עמי הארץ מעשרים], לא החמירו על העניים בכך, ואפילו עניים תלמידי חכמים, אלא שצריך להודיעם שהם פירות דמאי, והרוצה לעשר יעשר [אך לא הותרה אכילת דמאי לעניים אלא כשאוכלים סעודה אחת אצל בעל הבית, אך פירות שהגיעו לידם, חייבים הם לעשרם, ולכן לא אמרו 'העניים אוכלים דמאי', אלא 'מאכילים את העניים דמאי']. וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי – וכן את החיילים של מלכי ישראל העוברים ממקום למקום, ומוטל על בני המקום לפרנסם, רשאים להאכילם דמאי [ובתנאי שהם רק עוברים שם, אך אם לנו שם בלילה מאכילים אותם רק תבואה ופירות מתוקנים]. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי, כיון שהיו עניים [אך אין הלכה כדבריו, לפי שמוטל עליו לתת להם מזונות, אינו יכול לפטור עצמו בדמאי]. גַּבָּאֵי צְדָקָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כיון שאסור להאכיל את העניים דמאי [וחולקים על תנא קמא המתיר להאכיל את העניים דמאי], נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לִמְעַשֵּׂר [ומוסיפים לו מעט, בשיעור הפרשת המעשרות], נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹבִין סְתָם בלי לברר מה מעושר ודאי ומה הוא דמאי, וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן לעצמו, יְתַקֵּן.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)