משנה ג: הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן, וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ, לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ, פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי, לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ :
משנה ג: הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ, וּנְטָלָן כדי לְאָכְלָן, וְנִמְלַךְ בדעתו ורצה לְהַצְנִיעַ אותם, לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, כיון שאסור לו להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, שמא ימצאנו עם הארץ ויאכלנו בלא לעשרו. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן רק בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ, ולא התכוין לזכות בהם, פָּטוּר.
כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי, כגון דבר הנמכר במדה דקה, וכפי שהתבאר לעיל (פ"ב מ"ד), לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי – טבל ודאי, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ שאינו מעושר, אך גם רבי יוסי מודה שאסור לשלוח דמאי, כיון שקל הדבר בעיני האדם יותר, יש חשש שישכח מלהודיעו.