משנה ז: הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר, אָמַר אֶחָד, שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן, שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן, אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִין:
משנה ז: הַחַמָּרִים המביאים תבואה ממקום הזול למקום היוקר, שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר וחמוריהם טעונים תבואה, אָמַר אֶחָד, 'שֶׁלִּי חָדָשׁ, האסור באכילה, וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן', או שאמר 'שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן בהפרשת תרומות ומעשרות, וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן', אֵינָן נֶאֱמָנִין, כיון שבודאי הם גומלים זה את זה, שכשם שהוא אומר כן בעיר זו, כך חבירו יאמר עליו בעיר אחרת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִין: