מסכת הוריות, פרק ב, משנה ו
משנה ו: כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָאת, הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה, וּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר, פַּר לָעוֹלָה וְשָׂעִיר לַחַטָאת:
משנתנו מבארת את חילוקי הדינים לענין קרבן יחיד, בין אדם רגיל החוטא, לבין מלך או כהן גדול שחטאו:
משנה ו: כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָאת, הַיָּחִיד שחטא בשוגג בחטא זה מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה – כשבה או שעירה, שנאמר (ויקרא ד כח,לב) 'אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא', 'וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת נְקֵבָה תְמִימָה יְבִיאֶנָּה'. וְהַנָּשִׂיא – מלך שחטא באחד מחטאים אלו, מביא שָׂעִיר, שנאמר (ויקרא ד כב-כג) 'אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם, אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים'. וּמָשִׁיחַ – כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, שהורה לעצמו היתר ועשה על פי הוראתו, וּבֵית דִּין שהורו היתר ועשו הציבור על פי הוראתם, מְבִיאִין פָּר, והוא פר העלם דבר שהתבאר דינו לעיל.
וּבְחטא של עֲבוֹדָה זָרָה, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה, שנאמר (במדבר טו, כז,כט) 'וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת', 'הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה', ומלשון 'תורה אחת' יש ללמוד שהכל שוים בקרבן זה. וּבֵית דִּין שטעו והורו היתר בעבודה זרה, מביאים פַּר וְשָׂעִיר, פַּר לָעוֹלָה וְשָׂעִיר לַחַטָאת:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
