יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת זבחים, פרק א, משנה א

פרק א, משנה א: כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִזְבְּחוּ שֶׁלֹא לִשְׁמָן, כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָאת. הַפֶּסַח בִּזְמַנוֹ, וְהַחַטָּאת בְּכָל זְמָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָאָשָׁם. הַפֶסַח בִּזְמַנוֹ, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם בְּכָל זְמָן. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַחַטָאתּ בָּאָה עַל חֵטְא, וְהָאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא. מַה חַטָּאת פְסוּלָה שֶׁלֹא לִשְׁמָה, אַף הָאָשָׁם פָּסוּל שֶׁלֹא לִשְׁמוֹ:

פרק א, משנה א: כל קרבן הקרב בבית המקדש צריך להיות מוקרב 'לשמו', כלומר, בהקרבת קרבן עולה יש להקריבו לשם עולה, ובהקרבת שלמים יש להקריבו לשם שלמים [ולהלן (פ"ד מ"ו) יבוארו פרטי דין זה]. משנתנו עוסקת באופן ששינה המקריב בכוונתו וחשב מחשבה שונה: כָּל הַזְּבָחִים – קרבנות הבאים מבעלי חיים, שֶׁנִזְבְּחוּ [-שנשחטו] שֶׁלֹא לִשְׁמָן, כגון שהיה זה קרבן 'עולה', והקריבו לשם 'שלמים', כְּשֵׁרִים, וימשיך בעשיית שאר עבודות הקרבן, קבלת הדם, הולכתו וזריקתו על המזבח, לִשְׁמָן, והוא הדין אם עשה את שאר העבודות שלא לשמן, שלא נפסלו בכך, אֶלָּא שֶׁלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה, שאם היה חייב בהקרבת עולה, והוקרב הקרבן לשם שלמים, לא יצא ידי חובתו, ועליו להביא עולה אחרת. חוּץ מִן קרבן הַפֶּסַח, וּמִן הַחַטָאת, ששני קרבנות אלו, אם הוקרבו שלא לשמן, פסולים. והטעם לכך, כיון שנאמר לגבי פסח 'ועשית פסח', ויש ללמוד מכך שיהיו כל עשיותיו לשם פסח, ונאמר 'ואמרתם זבח פסח', ללמד שתהא הזביחה לשם פסח, ומשני הפסוקים הללו יש ללמוד שאם נשחט הפסח שלא לשמו, או שלא לשם בעליו, פסול. ולגבי חטאת נאמר 'ושחט אותה לחטאת', ללמד שתהא השחיטה לשם חטאת, וכן נאמר 'ולקח הכהן מדם החטאת', ללמד שתהא קבלת הדם וזריקתו לשם חטאת, 'וכפר עליו הכהן', עליו ולא על חבירו, 'מחטאתו אשר חטא', שתהא ההקרבה לשם אותו החטא. ומבארת המשנה מתי הם פסולים, הַפֶּסַח שהוקרב שלא לשמו, פסול רק כאשר היה זה בִּזְמַנוֹ, והיינו בערב פסח, שזהו הזמן הראוי להקרבת קרבן הפסח, אבל אם הוקרב לפני כן, או אחרי כן, הרי דינו כ'שלמים' לכל דבר, ואף לענין זה שלא נפסל במחשבת שלא לשמה. וְהַחַטָּאת שהוקרב שלא לשמו, פסול בְּכָל זְמָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָאָשָׁם שהוקרב שלא לשמו, פסול, הַפֶסַח בִּזְמַנוֹ, וכפי שהתבאר לעיל, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם בְּכָל זְמָן. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כהסבר לדבריו, מדוע דין האשם שוה לדין החטאת, כיון שהַחַטָאת בָּאָה עַל חֵטְא, וְהָאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא, מַה [-כשם ש]חַטָּאת פְסוּלָה כשהיא באה שֶׁלֹא לִשְׁמָה, כפי שדרשו חכמים מהפסוקים, אַף הָאָשָׁם פָּסוּל שֶׁלֹא לִשְׁמוֹ. אמנם חכמים סוברים שרק החטאת, שנאמרו בה פסוקים מפורשים לפסול את הקרבן שהוקרב שלא לשמה, פסול. אבל אשם, שלא נאמרו בו פסוקים אלו, אף אם הוקרב שלא לשמו, הרי הוא כשר.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)