יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת זבחים, פרק ה, משנה ה

משנה ה: זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת. אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת, אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצוֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

משנה ה: ממשיכה המשנה למנות את הקרבנות שהם קדשי קדשים, זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר – שני כבשים שמקריבים בחג השבועות [ולא הוצרכה המשנה לפרט זאת, כיון שהקרבנות היחידים שהם קרבנות ציבור והם 'שלמים', הם שני כבשים של עצרת], וכיון שהוקשו שלמים אלו לקרבנות עולה, דינם כקדשי קדשים, וַ'אֲשָׁמוֹת', ומבארת המשנה אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת, אֲשַׁם גְּזֵלוֹת – הכופר בפקדון, ונשבע לשקר על כפירתו, בין בשוגג ובין במזיד, חייב להביא קרבן אשם, אֲשַׁם מְעִילוֹת – המועל בהקדש בשוגג, חייב קרבן אשם, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה – הבא על אשה שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין [כגון שהיתה שייכת לשני אנשים, ואחד מהם שחרר אותה], המאורסת לעבד עברי, בין בשוגג ובין במזיד חייב קרבן אשם, אֲשַׁם נָזִיר – נזיר שנטמא בתוך ימי נזירותו חייב קרבן אשם, אֲשַׁם מְצוֹרָע כשהתרפא מצרעתו, אָשָׁם תָּלוּי – המסופק אם עשה בשוגג מעשה שחייבים עליו קרבן חטאת, וכגון שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חֵלֶב, ואינו יודע איזו מהן אכל, ואם היה יודע שאכל את החלב היה חייב חטאת, כל הקרבנות הללו הם קדשי קדשים, שנאמר לגבי אשם (ויקרא ז א) 'וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא', שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת על זויות המזבח, שֶׁהֵן אַרְבַּע, כיון שהדם מגיע לארבע צדדי המזבח. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים במשכן, או בתוך חומות העזרה במקדש, לְזִכְרֵי כְהֻנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם ההקרבה וָלַיְלָה שאחריו, ומדרבנן יש לאכול את הבשר רק עַד חֲצוֹת:

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)