מסכת חלה, פרק א, משנה ב
משנה ב: הָאוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת מַצָּה בְּפֶסַח, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. כַּזַּיִת חָמֵץ, חַיָּב בְּהִכָּרֵת. נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בְּכָל הַמִּינִים, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה, אָסוּר בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. וְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת:
משנה ב: המשנה ממשיכה להביא את הדינים המיוחדים לחמשת מיני דגן: הָאוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת מַצָּה בְּפֶסַח, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. והאוכל מהם כַּזַּיִת חָמֵץ בפסח, חַיָּב בְּהִכָּרֵת. נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בְּכָל הַמִּינִים, אם השאירם ברשותו הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בבל יראה ובל ימצא בְּפֶסַח.
הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה – הנודר שלא יאכל פת או שלא יאכל תבואה, אָסוּר בָּהֶם, אך אם נדר 'מן הדגן' אסור גם בקטניות וזרעים, כיון ש'דגן' זו לשון ערימה שעושים מהתבואה, ואף מקטניות וזרעים עושים ערימה, ולכן אף הם בכלל הנדר, ואסורים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים חולקים על משמעות דברי רבי מאיר ואוֹמְרִים, הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן – מחמשת מיני דגן, ולא מקטניות וזרעים. וְחַיָּבִין חמשה מינים אלו בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת ואמרה כן המשנה כיון שלהלן יבואר שיש דברים החייבים בחלה ופטורים ממעשרות).
