יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת יבמות, פרק א, משנה א1

פרק א, משנה א: חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵן, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, בַּת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בְּנָהּ, וּבַת בִּתָּה, חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו, אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְכַלָּתוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ פוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם, עַד סוֹף הָעוֹלָם.

פרק א, משנה א: נאמר בתורה (דברים כה ה) 'כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם, וּבֵן אֵין לוֹ, לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר, יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ'. אמנם במקום שאשת המת אסורה על היבם באיסור כרת, אין מצוות יבום, ואף אסור לו לייבמה, כיון שאיסור שיש בו כרת אינו נדחה מפני מצות יבום. המשנה מבררת את הדין במקרה שהיו למת נשים נוספות, שאינן אסורות על היבם: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים שיש בהם חיוב כרת, אם היתה אחת מהן נשואה למת, אינה חייבת ביבום וחליצה, ונשים אלו גם פּוֹטְרוֹת את צָרוֹתֵיהֶן – נשים אחרות שהיו נשואות למת, וְגם את צָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן [להלן יבואר מהי צרת צרה], מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם של אותו אח שהן אסורות עליו באיסור ערוה, ואפילו צרת צרתה של צרת ערוה נפטרת מחליצה ויבום, עַד סוֹף הָעוֹלָם.

מבארת המשנה, וְאֵלּוּ הֵן, אותן חמש עשרה נשים: בִּתּוֹ של האח החי, שהיתה נשואה לאחיו שמת, כשם שאסור לו לישא את בתו ולקיים מצות יבום, כיון שבתו אסורה עליו באיסור ערוה, כך צרות בתו פטורות מיבום וחליצה, וממילא יש בצרה זו איסור כרת של אשת אחיו שלא במקום מצוה, וּבַת בִּתּוֹ של האח החי שהיתה נשואה לאח המת, וּבַת בְּנוֹ. בַּת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בְּנָהּ, וּבַת בִּתָּהּ. חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו. אֲחוֹתו של האח החי מֵאִמּוֹ, שנישאה לאחיו מאביו [והדבר מותר כיון שאין להם אב או אם משותפים, אך כשמת הבעל נפלה ליבום לפני אחיו מן האב, שהוא אחיה מן האם], וַאֲחוֹת אִמּוֹ שנישאה לאחיו מן האב, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ, וכשמת אחיו מאמו היתה אשה זו אסורה עליו מדין אשת אח, ואחר כך נשאה אחיו מאביו, ומת בלא בנים, וכיון שהיא כבר אסורה עליו קודם לכן [בשונה מכל יבום שהאיסור הוא רק מחמת שהיא אשת אחיו שמת עתה, וכיון שנפלה לפניו ליבום התירה התורה איסור זה של אשת אח, הרי כאן היא אסורה עליו כבר קודם לכן מחמת שהיתה אשת אחיו מאמו, וגם עתה כשנפלה לפניו ליבום מכח אשת אחיו מן האב, נשארת באיסורה, ואף פוטרת את צרותיה], וְאֵשֶׁת אָחִיו מן האב שֶׁלֹּא הָיָה אח זה, החי, בְּעוֹלָמוֹ – בחייו, כלומר, לאחר שמת האדם בלא בנים, נולד לו אח מן האב, ובאופן כזה אין מצוות יבום, כיון שמצוה זו נוהגת רק בשני אחים שהיו חיים יחד לפחות יום אחד, וכיון שאין מצות יבום הרי אשת המת אסורה על האח הקטן ככל אשת אח שלא במקום מצוה, וכיון שהיא עצמה אסורה עליו הרי היא פוטרת גם את צרותיה, וְכַלָּתוֹ – אשת בנו, ולאחר שמת בנו נישאה לאחיו מן האב, ועתה מת אחיו ללא בנים, וכיון שהיא אסורה עליו כבר קודם לכן מחמת שהיתה כלתו [וכלתו אסורה גם לאחר שמת בעלה, בנו], הֲרֵי אֵלּוּ חמש עשרה נשים האסורות על האח החי באיסור ערוה, פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם, עַד סוֹף הָעוֹלָם.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)