יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת יבמות, פרק יא, משנה ז

משנה ז: הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן, נוֹשֵׂא אִשָּׁה רְאוּיָה לַכֹהֵן, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לַמֵּתִים. וְאִם נִטַּמָּא, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. וְאִם אָכַל, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגֹּרֶן, וּמוֹכֵר הַתְרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ, וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ, וּפָטוּר מִן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְנוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים. הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים, הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם, וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו. הוּא אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶם, וְהֵם אֵינָן מִטַּמְּאִין לוֹ. הוּא אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אוֹתָן, אֲבָּל הֵם יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. וּפָטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְעוֹלֶה בְמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר אֶחָד נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד:

משנה ז: משנתנו ממשיכה לעסוק בענין אשה שלא שהתה שלשה חודשים לפני שנישאה לאחר, וילדה בן לאחר שבעה חודשים, ואין ידוע אם הוא בנו של הראשון או של השני. אם הָיָה אֶחָד משני הבעלים יִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד כֹּהֵן, הרי הבן הוא ספק כהן ספק ישראל, ולכן נוֹשֵׂא הוא רק אִשָּׁה הרְאוּיָה לַכֹהֵן, והיינו שאינה גרושה, שהיא מותרת גם לכהן וגם לישראל, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לַמֵּתִים, מספק. וְאִם נִטְמָא, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, שמא הוא ישראל, וְאִם אָכַל, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ, שמא הוא כהן, ואין מוציאים מידו ממון מספק. וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגֹּרֶן – אין נותנים לו חלק בתרומה בגורן, אבל התרומה שלו נשארת בידו ואינו צריך ליתנה לכהנים מספק, וּמוֹכֵר את הַתְרוּמָה שבידו, וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ, לפי שמספק אין מוציאים מידו ממון, וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת הקדשים שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ, אלא הוא נותנם לכהן שירצה, וּפָטוּר מִן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, וּבְכוֹרוֹ [-בכור בהמה טהורה שנולד בעדרו], יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב – שיפול בו מום, ואז הוא מותר באכילה גם לישראל, וְנוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים.

הָיוּ שְׁנֵיהֶם [-שני הבעלים] כֹּהֲנִים, ונמצא שהולד הוא כהן בודאי, האסור להטמא למתים, אך אינו יודע מי הוא אביו, שיהא מותר להטמא לו, הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם – נוהג אנינות ביום מיתתם, ובאותו יום אסור הוא לעבוד במקדש ולאכול קדשים, וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו. הוּא אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶם, כיון שאסור לו להטמא למי שאינו אביו, ואינו יודע מי הוא, וְהֵם אֵינָן מִטַּמְּאִין לוֹ. הוּא אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אוֹתָן, כיון שאינו יכול להוציא ממון מספק מיד היורשים הודאיים, אֲבָל הֵם יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ אם מת ללא בנים, שאז הדין הוא שהאב יורשו, וכיון שאין ידוע מי הוא האב האמיתי חולקים שניהם בנכסיו. וּפָטוּר מספק עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְעוֹלֶה לעבוד בבית המקדש בְמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק בקרבנות, כיון שאינו יכול להוציא משאר אנשי המשמר מספק. ואִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם [-שני הבעלים] בְּמִשְׁמָר אֶחָד, נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד, שהרי הוא ודאי שייך למשמר זה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)