משנה ד: מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּאת אִשְׁתּוֹ, מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה, מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה. אָמְרוּ לוֹ, מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ, קַיֶּמֶת הָיְתָה, וָמֵתָה, הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל שֶׁפּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְכָל שֶׁאֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
משנה ד: אחרי שהתבארו דיני אשת איש שנישאה לאחר מחמת שהעידו בפניה שבעלה מת, מבארת משנתנו את דין האיש שנשא אשה האסורה עליו בחיי אשתו, מתוך שהעידו לו שמתה אשתו: מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ שמֵתָה אִשְׁתּוֹ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, שהרי מותר לאדם לישא את אחות אשתו לאחר מיתת אשתו, וְאַחַר כָּךָ בָּאָה אִשְׁתּוֹ, ונמצא שאחותה היתה אסורה עליו באיסור כרת, ולא תפסו בה הקדושין כלל, מֻתֶּרֶת הראשונה לַחֲזוֹר לוֹ, וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, כגון אמה או בתה, וּשְׁנִיָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, כגון אביו או אחיו, כיון שמעולם לא חלו קדושין אלו. וְאִם לאחר זמן מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה, מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה – באחותה, שכבר נשאה בטעות בחיי אשתו.
דין נוסף: אָמְרוּ לוֹ שמֵתָה אִשְׁתּוֹ, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךָ אָמְרוּ לוֹ עדים, קַיֶּימֶת הָיְתָה הראשונה בזמן שנשא את השניה, וּכבר מֵתָה, נמצא שכשנשא את אחותה היה הדבר אסור, ועתה היא מותרת לו, רשאי הוא לקיימה, ואמנם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן – הולד שנולד בזמן שהיתה הראשונה קיימת, הרי הוא מַמְזֵר, שהרי נולד מאחות אשתו, שזהו איסור ערוה שיש בו כרת, וְהָאַחֲרוֹן – הולד שנולד לשניה לאחר שמתה הראשונה, אֵינוֹ מַמְזֵר, שהרי עתה היא מותרת לו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ, ובגמרא מבואר ששמע רבי יוסי את דברי תנא קמא, האומר שאין חילוק בין אופן שהלכו אשתו וגיסו למדינת הים, לבין אופן שהלכו ארוסתו וגיסו למדינת הים, ובשני האופנים אם אמרו לו שמתו שניהם ונשא את אחותה, ואחר כך התברר ששניהם חיים, אשת גיסו אסורה על גיסו, ואשתו מותרת לו, ואמר על כך רבי יוסי, שאם היה המעשה בארוסתו וגיסו, שיכולים בני אדם לחשוב שהיה תנאי בקידושין, ולא התקיים התנאי, ונשא את אחותה כדין, וצריכה אחות אשתו ממנו גט משום מראית העין, הרי נאסרה אחות אשתו על גיסו מחמת אותו גט, שלא יסברו בני אדם שהחזירה בעלה לאחר שנישאת לאחר, באופן זה נאסרת עליו גם אשתו, משום שנראית היא כאחות גרושתו. אבל באופן שהיה המעשה באשתו הנשואה לו, שהכל יודעים שאין הנישואין מתבטלים ללא גט, ויודעים שנישואי אחותה היו בטעות, ואינה צריכה ממנו גט, וממילא לא נפסלה אחות אשתו על בעלה, ולכן גם אשתו אינה נאסרת עליו.
