יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת יומא, פרק ו, משנה ו

משנה ו: מֶה הָיָה עוֹשֶׂה, חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו, וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד, וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים, מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשְּׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַצּוּק:

משנתנו מתארת את צורת שילוח השעיר לעזאזל. מֶה הָיָה המשלח עוֹשֶׂה, היה חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית – חותך לשנים חתיכת צמר צבועה באדום, חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע שבראש הצוק, וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו של השעיר המשתלח, והיתה מלבינה לאות שהתכפרו עוונותיהם של ישראל [לא היה קושר את כולה בסלע, שמא תלבין קודם שידחף את השעיר, ויחשוב שכבר הסתיימה הכפרה וימנע מלדוחפו. ולא היה קושר את כולה בין קרניו של השעיר, שמא מתוך הדחיפה לא יראה את הצמר מלבין, ויהיו ישראל עצובים. אלא היה קושר חציה בסלע וחציה בן קרניו, וגם אם תלבין עתה קודם הדחיפה, הואיל והוא עסוק בשעיר, לא ימנע מלדוחפו]. והשעיר עומד ופניו כלפי האיש המשלחו, וּדְחָפוֹ לשעיר לַאֲחוֹרָיו, וְהוּא [-השעיר] מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד במורד ההר, וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כולו אֵבָרִים אֵבָרִים.

בָּא המשלח את השעיר וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ – עד מוצאי יום הכפורים. ואף שהמרחק בין הצוק לבין הסוכה האחרונה גדול מתחום שבת, התירו לו לחזור לשם כיון שהיה מתיירא להשאר במדבר לבדו כשמתחיל להחשיך.

נאמר בפסוק 'והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה'. המשנה מבררת עתה ממתי המשלח את השעיר מטמא את בגדיו: וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים, מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם בדרכו לעזאזל, כיון שנאמר 'המשלח', וכבר התחיל שילוחו לכיוון המדבר. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, מטמא רק מִשְּׁעַת דְּחִיָּתוֹ של השעיר לַצּוּק, כיון שנאמר 'המשלח את השעיר לעזאזל', ללמד שרק משעת דחייתו בצוק מטמא בגדים.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)