משנה ד: פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְסָפִים; סֶלַע כֶּסֶף נַעֲשָׂה שִׁשָּׁה דִינָרִים. הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָּיו עֲשָׂרָה דִינָרִין לַקֻּפָּה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה. רַבָּן שְׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:
משנה ד: כפי שהתבאר במשנה לעיל, כאשר מכניסה האשה בנדוניה מעות בעין, כותב הבעל כנגדם בכתובתה סכום הגדול בשליש מהסכום האמיתי שהכניסה, ומשנתנו מוסיפה שדין זה אינו רק בסכומים גדולים, שיכול להרויח בהם מיד, אלא אם פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְּסָפִים ממש, המוכנים מיד להרויח בהם, סֶלַע כֶּסֶף – כל אחד מהסלעים שהכניסה לו, ששוויו של הסלע הוא ארבעה דינרים, נַעֲשָׂה שִׁשָּׁה דִּינָרִים, והיינו תוספת של שליש מִלְבַר, ואפילו שזהו סכום קטן ביותר. דין נוסף: הֶחָתָן, מְקַבֵּל עָלָיו לתת עֲשָׂרָה דִּינָרִין לְקֻפָּה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה – כנגד כל מנה שהכניסה לו בנדונייתה, שהמנה הוא מאה דינרים, וכנגד כל מאה דינרים נותן הוא עשרה דינרים לקופה, והיינו לקופה של בשמים ותמרוקים המיועדים לאשה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בכל הדברים הללו, בין באופן כתיבת הדמים שהכניסה לו בנדונייתה, ובין באופן כתיבת שומת המטלטלין שהכניסה לו, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
