מסכת כתובות, פרק ז, משנה ו

משנה ו: וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית. וְאֵיזוֹ הִיא דַּת מֹשֶׁה, מַאֲכִילַתּוּ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, וּמְשַׁמְּשַׁתּוּ נִדָּה, וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה, וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת. וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית, יוֹצְאָה וְרֹאשָׁה פָרוּעַ, וְטווָֹה בַשּׁוּק, וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַמְקַלֶלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַף הַקּוֹלָנִית. וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית, לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָה:

משנה ו: לאחר שהתבאר במשניות הקודמות באילו אופנים חייב הבעל להוציא את אשתו בגט ולתת לה כתובתה, מבארת משנתנו אילו נשים יוצאות בגט ומפסידות את כתובתן: וְאֵלּוּ הן הנשים היוֹצְאוֹת מבעליהן שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה, הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה, והיינו על מצוות התורה, וְכן העוברת על דת יְהוּדִית, והיינו הנהגות צניעות שנוהגות כל בנות ישראל. ומבארת המשנה, וְאֵי זוֹ הִיא העוברת על דַּת מֹשֶׁה, מַאֲכִילַתּוֹ – מאכילה את בעלה מאכל שֶׁאֵינוֹ מְעוּשָׂר, וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ בזמן שהיא נִדָּה, וְלֹא קוֹצָה [-מפרישה] לָהּ חַלָּה מהעיסה, וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּימֶת. ממשיכה המשנה ומבארת, וְאֵיזוֹ הִיא העוברת על דָּת יְהוּדִית, זו שיוֹצְאָה לשוק וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ – שיער ראשה מגולה, וְטוֹוָה צמר בַּשּׁוּק, וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַמְּקַלֶּלֶת את יוֹלְדָיו [-הוריו] בְּפָנָיו. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַף הַקּוֹלָנִית, ומבארת המשנה, וְאֵי זוֹ הִיא המכונה 'קוֹלָנִית', לִכְשֶׁהִיא מְּדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ על עניני תשמיש, וּשְׁכֵינֶיהָ שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלָהּ.