משנה י: אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה, אֶלָּא פְּסָחִים. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא נִדָּר וְנִדָּב, קָרֵב בַּבָּמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִדָּר וְלֹא נִדָּב, אֵינוֹ קָרֵב בָּבָּמָה:
לפני שנבנה בית המקדש, והיה המשכן בגלגל, בנוב ובגבעון, הותר לכל אדם לבנות מזבח משל עצמו ולהקריב קרבנות [אמנם בזמן שהיה המשכן בשילה, היה אסור לבנות מזבחות נוספים]. משנתנו מבארת מה החילוק בין המזבח שהיה במשכן לבין מזבח שהיה האדם בונה לעצמו.
אֵין חילוק בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה – המזבח הגדול, שהיה במשכן, לְבין בָמָה קְטַנָּה, שהיה כל אדם בונה לעצמו, אֶלָּא הקרבת הפְּסָחִים וכיוצא בהם, כלומר קרבנות שחובה להביאם בזמנים קבועים, כגון תמידים ומוספים, שאין מקריבים קרבן פסח אלא במזבח שבמשכן, בבמה הגדולה, ולא במזבח שבונה האדם לעצמו. זֶה הַכְּלָל, כָּל קרבן שֶׁהוּא נִדָּר וְנִדָּב – שיכול האדם לידור או להתנדב להביאו, ואינו חובה עליו, קָרֵב אף בַּבָּמָה הקטנה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִדָּר וְלֹא נִדָּב, והיינו קרבנות שחייבים בהם ויש להם זמן קבוע, אֵינוֹ קָרֵב בָּבָּמָה הקטנה, אלא בבמה הגדולה.
