מסכת מגילה, פרק ד, שיעור 46
עוד שנינו במסכת סוטה (לח:) בענין ברכת כהנים: תָּנֵי – שנה ברייתא זו אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר חִיָּא, העַם שֶׁעומדים אֲחוֹרֵי הַכֹּהֲנִים, אֵינָן בִּכְלַל בְּרָכָה, שהרי התבאר שצריכים העם לעמוד כשפניהם מול פני הכהנים.
אָמַר רַב חִסְדָּא, לאחר שפשטו הכהנים את אצבעות ידיהם בשעת הברכה, אֵין הכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לָכֹף קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן – לכופפם ככל אדם, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר.
אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חִסְדָּא, אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת 'כֹּהֲנִים', עַד שֶׁיִּכְלֶה 'אָמֵן' מִן הַצִּבּוּר, שענו אחרי ברכת 'המחזיר שכינתו לציון'. וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל את אמירת פסוקי הבְּרָכָה, עַד שֶׁיִּכְלֶה הַדִּבּוּר מִן הַקּוֹרֵא, שמקריא להם את מילות הברכה, מילה במילה (כדי שלא יתבלבלו). וְאֵין הַצִּבּוּר עוֹנִין 'אָמֵן' בסיום כל אחד מפסוקי הברכה, עַד שֶׁתִּכְלֶה אמירת הבְּרָכָה מִפִּי הַכֹּהֲנִים. וְאֵין הַכֹּהֲנִים מַתְחִילִין בִּבְרָכָה אַחֶרֶת – בפסוק הבא, עַד שֶׁתִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר על הפסוק הקודם. וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַחְזִיר פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר לאחר סיום הברכה, עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר באמירת 'שִׂים שָׁלוֹם'. וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לַעֲקֹר רַגְלֵיהֶם מהדוכן, עַד שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר אמירת שִׂים שָׁלוֹם. וּצְרִיכִין הַכֹּהֲנִים לָשֵׂאת (-להגביה) יְדֵיהֶם שיהיו מיושרים כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם, כְּדִתְנַן במשנה (סוטה לח.) בַּמְּדִינָה, כלומר, מחוץ לבית המקדש, נוֹשְׂאִין הכהנים יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם, וּבַמִּקְדָּשׁ נושאים הכהנים ידיהם בגובה שעַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶם, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, לפי שהשם כתוב עליו בגלוי, ואין זה דרך כבוד להגביה ידיו יותר מגובה שם ה'.
עוד למדנו במסכת סוטה (לח:), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כָּל כֹּהֵן הַמְבָרֵךְ את העם בברכת כהנים, מִתְבָּרֵךְ בעצמו. וְשֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ, אֵין מִתְבָּרֵךְ. שֶׁנֶּאֱמַר בברכת ה' לאברהם אבינו (בראשית יב יג) 'וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ', ומכלל הן אתה שומע לאו, שמי שאינו מברך אינו מתברך.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כָּל כֹּהֵן הנמצא בבית הכנסת, וקראו לו לעלות לדוכן ולברך, שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לַדּוּכָן לברך את העם בברכת כהנים, עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה מצוות עֲשֵׂה, והם, 'כֹּה תְבָרְכוּ', וְ'אָמוֹר לָהֶם', 'וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי' (במדבר ו, כג,כז). וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לדוכן בָּ'עֲבוֹדָה' – בברכת 'רצה', שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה לברך ברכת כהנים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט כב) 'וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים', מַה לְּהַלָּן – כמו שבפסוק זה העוסק בברכת אהרן, היה זה בָּעֲבוֹדָה, כמבואר בסיום הפסוק שהקריב אהרן את החטאת העולה והשלמים, אַף כָּאן, לגבי כל ברכת כהנים, צריך הכהן לעלות לדוכן בְּברכת ה'עֲבוֹדָה', והיינו ברכת 'רצה'.
תָּנִי – שנה רַבִּי הוֹשַׁעְיָא ברייתא זו, לֹא שָׁנוּ דין זה, שאם לא עלה לדוכן ב'עבודה' שוב אינו עולה, אֶלָּא באופן שֶׁלֹּא עָקַר אֶת רַגְלָיו כלל, אֲבָל עָקַר אֶת רַגְלָיו ממקומו אפילו מעט, כמתכוון לעלות לדוכן, הרי זה עוֹלֶה ומברך. פוסק הרי"ף: וְכֵן הֲלָכָה, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא מָטֵי לֵיהּ לַדּוּכָן – והגם שלא הגיע לדוכן אֶלָּא לְאַחַר סיום ברכת העֲבוֹדָה על ידי שליח הציבור.
וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי, כָּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל אֶת יָדָיו, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קלד ב) 'שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, וּבָרֲכוּ אֶת ה".
מבררת הגמרא, וְכֹהֵן הַנּוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו, מַאי מְבָרֵךְ – מהו נוסח 'ברכת המצוות' שתקנו חכמים לכהן לפני ברכת כהנים. אָמַר רַב חִסְדָּא, אומר כך, בָּרוּךְ אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה'. כַּד עָקַר כַּרְעֵיהּ לְמֵיסַק – כשעוקר הכהן את רגליו כדי לעלות לדוכן, אוֹמֵר, 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה הַזֹּאת שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ, לֹא יִהְיֶה בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָווֹן, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם'. וְכַד מַהְדָּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא – וכשמחזיר פניו מהציבור, אוֹמֵר, 'רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה כְּמַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וְגו' וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ' (דברים כו טו). הָעָם, בִּשְׁעַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, מַה הֵם אוֹמְרִים, אָמַר רַב חִסְדָּא, אומרים הם את הפסוקים בתהילים (קג כ-כב) 'בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו וְגו' גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ, בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו וְגו' מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, בָּרְכוּ ה' כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה".
(ספר יוחסין)
