מסכת מועד קטן, פסקי הלכות, פרק א (א)

(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

א. חול המועד אסור בעשיית חלק מהמלאכות, ונמסרו הכללים בזה לחכמים, להכריע איזו מלאכה מותרת ואיזו מלאכה אסורה.

ב. מותר להשקות בחול המועד ובשמיטה שדה הזקוק להשקאה תמידית, בין ממעיין שכבר נבע קודם לכן, ובין ממעיין חדש שהתחיל לנבוע במועד. וכן מותר להשקות מתעלות הזורמות מן האגמים, ובתנאי שאינם עשויים להיפסק, שאז אין בכך טירחא יתירה.

ג. אין משקים שדה זו בחול המועד ממי גשמים, ולא ממי גשמים שהתקבצו בבור עמוק, אף שיש בכך משום דבר האבד, כיון שיש בכך טירחא יתירה.

ד. אין עושים סביב עצי הגפנים חפירות עגולות כדי שיתקבצו שם מי הגשמים.

ה. שדה שאין צורך תמידי בהשקאתה, ואין הפסד אם לא ישקו אותה, אסור להשקותה בחול המועד, אף שאם ישקוה יהיה ריוח.

ו. אדם שיש לו שתי שדות בית השלחין זו למעלה מזו, והשקה את העליונה ונטפה מים, מותר להשקות ממים אלו את השדה התחתונה. ובתנאי שעדיין היא מטפטפת, ולא פסק המעיין הראשון המשקה את השדה העליונה.

ז. שתי ערוגות ירק זו למעלה מזו, לא יטול מים מהתחתונה אל העליונה, ואפילו לא מחצי הערוגה הנמוכה אל חצי הערוגה הגבוהה, לפי שיש בכך טירחא יתירה.

ח. מותר לטרוח בהשקאת ירקות בחול המועד, אם על ידי זה יהיו טובים לאכילה בחול המועד עצמו. אך אסור לעשות כן רק כדי לייפותן שיהיו ראויים לאחר חול המועד.

ט. אין עושים בחול המועד חריצים חדשים סביב גזעי העצים, אבל מותר לתקן חריצים ישנים שנסתמו.

י. אסור לחפור אמת מים חדשה בחול המועד, כיון שיש בכך טירחא יתירה, אך מותר לתקן אמת מים שהתקלקלה.

יא. מותר לחפור אמת מים בשמיטה, ואין זה נראה כעודר בשדהו, כיון שהדרך היא להשליך את העפר בריחוק מקום, שלא כדרך העודרים.

יב. מותר לתקן בחול המועד אמת מים מקולקלת (שאם היתה טפח, מעמיקים אותה עד ששה טפחים), וכן בורות שתיה שברשות הרבים שנסתמו בזבל, מותר להוציאו משם ולתקנם.

יג. מותר לתקן את הדרכים, הרחובות ומקואות המים, עושים כל צרכי רבים, ועושים סימנים על הקברות כדי שיידעו הכהנים להזהר מהם, כיון שאין בכך טירחא יתירה.

יד. שלוחי בית דין יוצאים בחול המועד להזהיר את האנשים על זריעות הכלאיים, כיון שבימים אלו מוצאים אנשים שיישכרו בזול לעקור את הכלאיים.

טו. אם רבים צריכים בורות מים במועד, מותר לחפור אפילו בורות חדשים.

טז. אין חופרים בור מים של יחיד במועד, אך מותר לנקותו ולתקנו לצורך המועד. וכן מותר למלאות אותו מים אפילו לצורך אחר המועד, שאין בכך טירחא יתירה.

יז. מוטל על בית דין לדאוג לצורכי העיר ותיקונה, ואם לא עשו כן ונגרמו נזקים לבני אדם, מעלה עליהם הכתוב כאילו הם עשו זאת.

יח. מותר לעשות חריצים מאילן לאילן, כדי שיעברו בהם המים, ובתנאי שלא ישקה בדרך זו את כל השדה, כיון שאין נזק בהימנעות מהשקאה זו.

יט. וכן אסור להשקות זרעים שבבית השלחין, אם לא שתו קודם המועד, כיון שאין חשש הפסד אם לא ישקום. אלא אם כן היתה זו שדה לחה, שנחשבת היא כמושקית ועומדת.

כ. גינה שמאחורי הבתים שמגדלים בה ירקות לריח טוב ומראה, אסור להשקותה בחול המועד, כיון שאין חשש הפסד אם לא ישקוה.

כא. מותר לצוד בחול המועד את העכברים ואת ה'אישות' (בעל חיים המזיק את היבול), ובשדה האילן שנזקם מרובה, או בשדה תבואה הזסמוכה לאילנות, צד אותם ללא שינוי. אך בשדה תבואה רגילה, שאין נזקם מרובה, צד אותם בשינוי, על ידי שעושה את חפירת הגומא בשפוד וקרדום דרך שינוי.

כב. כשצד בעלי חיים אלו בשנת השמיטה, מותר לסתום את חוריהם, ואין חשש שייראה הדבר כעדירה בשדה.

כג. אם נפרצה גדר גינתו של האדם, מותר לגודרה בחול המועד דרך עראי, כגון בענפים ונסרים, או באבנים ללא טיט. ובשמיטה מותר לבנות את הגדר כדרכו.