משנה ח: מַה שְּׁנַיִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵדוּתָן בְּטֵלָה, אַף שְׁלשָׁה נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. מִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר. רַבִּי אוֹמֵר, אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת. (וְאֵימָתַי), בִּזְמַן שֶׁהִתְרוּ בָהֶן, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהֶן, מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִין שֶׁרָאוּ בְאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנָּפֶשׁ:
המשנה מביאה דינים נוספים לגבי כת המורכבת משלשה עדים או יותר:
מַה שְּׁנַיִם – כשם שאם העידו רק שני עדים, אם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שהרי אין כאן שנים כשרים, ואין עדות מתקיימת בפחות משני עדים כשרים, אַף שְׁלשָׁה שהעידו יחד, אם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, אף שנשארו שנים כשרים, מכל מקום עֵדוּתָן בְּטֵלָה. ומִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה שהעידו יחד, שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול, שהתבטלה עדות כולם, תַּלְמוּד לוֹמַר, 'עֵדִים'. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שאם נמצא אחד מהכת קרוב או פסול עדות כולם בטלה, ואפילו שנשארו שנים כשרים, בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, כיון שנאמר 'והצילו העדה', ויש מצוה לחזר אחרי זכותו של הנידון שלא יגמר דינו למיתה, אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, אפילו אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול, תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר, ואם נשארו שני עדים כשרים, דנים את הדין על פי עדותם. רַבִּי אוֹמֵר, אֶחָד [-בין] דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד [-ובין] דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול, עדותם בטלה. מוסיף רבי ומבאר, (וְאֵימָתַי) – ובאיזה אופן אנו אומרים שלגבי דיני נפשות יש צירוף בין הקרוב או פסול לבין העדים הכשרים, ועדות כולם בטלה, בִּזְמַן שֶׁהִתְרוּ בָהֶן כולם, ואף הקרוב או פסול התרה בעובר העבירה, ובכך מוכח שהתכוון מלכתחילה להיות עד בדבר, ופוסל הוא את כל הכת, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהֶן אותם קרובים או פסולים, ולא התכוונו כלל להעיד בדבר, אינם פוסלים את הכשרים שראו את העדות, שאם לא כן, מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִין שֶׁרָאוּ בְאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנָּפֶשׁ, וכי מחמת ששני האחים ראו את הדבר לא יוכלו שאר העדים הכשרים שהיו שם להעיד, הרי ודאי שאין הדבר כן, ויכולים הכשרים להעיד.
מסכת מכות, פרק א, משנה ח
"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
