משנה יד: וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא (שם כח) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ' וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא (וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ', וְחוֹתֵם וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא). וְאִם מֵת תַּחַת יָדוֹ, פָּטוּר. הוֹסִיף לוֹ עוֹד רְצוּעָה אַחַת וָמֵת, הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. נִתְקַלְקַל בֵּין בָּרֵעִי בֵּין בַּמַּיִם, פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאִישׁ בָּרֵעִי וְהָאִשָּׁה בַּמָּיִם:
משנתנו ממשיכה בביאור סדר ההנהגה בבית דין בזמן ההלקאה:
וְהַקּוֹרֵא – הגדול שבדיינים מקריא פסוקים בשעת ההלקאה, וקוֹרֵא את הפסוקים 'אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ' אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת וְגוֹ' זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים', וְאם סיים את הפסוקים ועדיין לא סיים השמש להלקות, חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן', וְחוֹתֵם בפסוק 'וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ' וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא. ובאותו זמן שהגדול שבדיינים מקריא את הפסוקים, השני שבדיינים סופר את המלקויות, והשלישי אומר לשמש 'הכה' [כדי שאם יראה באמצע המלקות שנחלש המולקה יותר מידי, לא יאמר לו להמשיך להכות].
וְאִם מֵת המוכה תַּחַת יָדוֹ של השמש, פָּטוּר, כיון שהכהו ברשות בית דין. אך אם הוֹסִיף לוֹ השמש עוֹד רְצוּעָה אַחַת – עוד מכה אחת ברצועה, כגון שטעה בספירה, וָמֵת, הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה עַל יָדוֹ, כדין רוצח בשוגג.
נִתְקַלְקַל – התבזה המוכה באמצע המלקויות, בֵּין בְּהוצאת רֵעִי בֵּין בְּהטלת מַּיִם, מחמת המלקות, פָּטוּר משאר המלקויות, שנאמר 'וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ', כיון ש'נקלה' והתבזה, הרי הוא כאחיך, אף שלא קיבל את כל שיעור המלקויות שהתחייב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאִישׁ נפטר ממלקות רק אם התקלקל בָּרֵעִי, וְהָאִשָּׁה אפילו אם התקלקלה בַּמָּיִם, לפי שבושתה מרובה יותר.
