יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת מעילה, פרק ג, משנה ז

משנה ז: שָׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל הֶדְיוֹט בָּאִין בְּשֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ בָּאִין בְּשֶׁל הֶדְיוֹט, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. הַמַעֲיָן שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ שְׂדֵה הֶקְדֵשׁ לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין יָצָא חוּץ לַשָּׂדֶה, נֶהֱנִין מִמֶּנּוּ. הַמַּיִם שֶׁבְּכַד שֶׁל זָהָב, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. נְתָנוֹ בַצְּלוֹחִית, מוֹעֲלִין בָּהֶם. עֲרָבָּה, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, נוֹתְנִין הָיוּ מִמֶּנָּה זְקֵנִים בְּלוּלְבֵיהֶם:

משנה ז: שָׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל הֶדְיוֹט, הבָּאִין בְּתוך קרקע שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, והם בתוך שש עשרה אמה לאילן עצמו, שבמרחק כזה נחשבים השורשים כחלק מהאילן, וְכן שרשי אילן שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הבָּאִין בְּתוך קרקע שֶׁל הֶדְיוֹט, והם רחוקים יותר משש עשרה אמה מהאילן עצמו, שבאופן זה אינם נחשבים כחלק מהאילן של ההקדש, לֹא נֶהֱנִין – אסור להנות מהם, וְלֹא מוֹעֲלִין – אך אין בהם איסור מעילה, וכפי שהתבאר [אבל שרשי אילן של הדיוט הרחוקים מהאילן יותר משש עשרה אמה, ונמצאים בקרקע של הקדש, וכן שרשי אילן של הקדש בתוך שש עשרה אמה לאילן עצמו, אף שנמצאים בקרקע של הדיוט, יש בהם איסור מעילה].

הַמַעֲיָן הנובע משדה של חולין, שֶׁהוּא יוֹצֵא – עובר בדרכו מִתּוֹךְ שְׂדֵה הֶקְדֵשׁ, לֹא נֶהֱנִין ממנו כשהוא בשדה ההקדש, וְלֹא מוֹעֲלִין – אך אין בו איסור מעילה, כיון שהמים נובעים משדה של חולין, אך לאחר שיָצָא המעיין חוּץ לַשָּׂדֶה, נֶהֱנִין מִמֶּנּוּ לכתחילה.

בחג הסוכות היו מנסכים בכל יום מים על גבי המזבח, ובשבת היו שואבים את המים מערב שבת ומניחים אותם בכד של זהב, ואותם הַמַּיִם שֶׁבְּכַד שֶׁל זָהָב, לא קדשו עדיין, כיון שאין הכד נחשב כלי שרת [שאילו היו מניחים את המים בכלי שרת היו המים נפסלים בלינה], לֹא נֶהֱנִין – אסור להנות מהם, וְלֹא מוֹעֲלִין – אך אין בהם איסור מעילה. נְתָנוֹ בַצְּלוֹחִית – לאחר שהעבירו את המים לצלוחית של זהב שהיא כלי שרת, קדשו המים, ומוֹעֲלִין בָּהֶם. עֲרָבָה, שהיו זוקפים ענפי ערבה בצידי המזבח בסוכות, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, קודם שזקפו את ענפי הערבה בצידי המזבח, נוֹתְנִין הָיוּ מִמֶּנָּה הזְקֵנִים בְּלוּלְבֵיהֶם, ואף שלקטוה מתחילה כדי לזוקפה בצידי המזבח.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)