יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת מעילה, פרק ו, משנה א

פרק ו, משנה א: הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, בַּעַל הַבַּיִת מָעַל, לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ הַשָּׁלִיחַ מָעַל. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ תֵּן בָּשָׂר לָאוֹרְחִים וְנָתַן לָהֶם כָּבֵד, כָּבֵד וְנָתַן לָהֶם בָּשָׂר, הַשָּׁלִיחַ מָעָל. אָמַר לוֹ תֵּן לָהֶם חֲתִיכָה חֲתִיכָה, וְהוּא אָמַר טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, וְהֵם נָטְלוּ שָׁלשׁ שָׁלשׁ, כֻּלָּן מָעָלוּ. אָמַר לוֹ הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן אוֹ מִגְּלוֹסְקְמָא, וְהֵבִיא לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת לֹא הָיָה בְלִבִּי אֶלָּא מִזֶּה וְהֵבִיא מִזֶּה, בַּעַל הַבַּיִת מָעָל. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן וְהֵבִיא לוֹ מִגְּלוֹסְקְמָא, אוֹ מִן גְּלוֹסְקְמָא וְהֵבִיא לוֹ מִן הַחַלּוֹן, הַשָּׁלִיחַ מָעָל:

פרק ו, משנה א: בכל התורה אין שליח לדבר עבירה, והעבירה מתייחסת לשליח בלבד, ולא למשלח. אמנם לגבי מעילה נאמר בתורה (במדבר ה ו) 'וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא', ולימדה בכך התורה שיש שליח לדבר עבירה, והנפש שאשמה בתחילה, והיא נפש המשלח ששגג בדבר לפני השליח, היא המועלת, ולכן אם שגג האדם ושלח שליח להשתמש עבורו בממון של הקדש, יש שליח לדבר עבירה, והמעילה מתייחסת למשלח. הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, והשתמש בשליחות בעל הבית בממון של הקדש, יש בזה שליחות לדבר עבירה, ולכן בַּעַל הַבַּיִת ששלחו הוא שמָעַל, אך אם לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אלא שינה ממה שאמר לו בעל הבית, הַשָּׁלִיחַ מָעַל. ומבארת המשנה, כֵּיצַד, אָמַר לוֹ בעל הבית לשליחו, תֵּן בָּשָׂר לָאוֹרְחִים, וְנָתַן לָהֶם כָּבֵד, או שאמר לו תן להם כָּבֵד וְנָתַן לָהֶם בָּשָׂר, והתברר שמה שנתן להם היה של הקדש, כיון שלא עשה את השליחות כפי שאמר לו בעל הבית, הַשָּׁלִיחַ מָעָל. אך אם לא שינה את השליחות, אלא הוסיף עליה, וכגון שאָמַר לוֹ תֵּן לָהֶם חֲתִיכָה חֲתִיכָה – חתיכה אחת בכל פעם, וְהוּא [-השליח] אָמַר לאורחים טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, וְהֵם נָטְלוּ שָׁלשׁ שָׁלשׁ, כֻּלָּן מָעָלוּ, המשלח מעל בחתיכה הראשונה, שניתנה לאורחים בשליחותו, והשליח מעל בחתיכה השניה, שנתן לאורחים מדעתו, והאורחים עצמם מעלו בחתיכה השלישית, שנטלו מדעתם. אָמַר לוֹ בעל הבית לשליח הָבֵא לִי חפץ מסוים מִן הַחַלּוֹן אוֹ מִגְּלוֹסְקְמָא – מן התיבה, והיו שם כמה חפצים שוים, חלקם של חולין וחלקם של הקדש, וְהֵבִיא לוֹ את של ההקדש, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת לֹא הָיָה בְלִבִּי אֶלָּא מִזֶּה – מן החולין, וְהֵבִיא מִזֶּה – מן ההקדש, בַּעַל הַבַּיִת מָעָל, כיון שעשה השליח כפי שנצטווה, ודברים שבלב אינם דברים. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ המשלח הָבֵא לִי חפץ מסוים מִן הַחַלּוֹן, וְהֵבִיא לוֹ מִגְּלוֹסְקְמָא, אוֹ שאמר לו להביא חפץ מסוים מִן גְּלוֹסְקְמָא, וְהֵבִיא לוֹ מִן הַחַלּוֹן, כיון שלא עשה שליחותו, הַשָּׁלִיחַ מָעָל:

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)