משנה ב: הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בַּכֹּל, וּמֻתָּר בְּפֵרוֹת הָאִילָן וּבַיָּרָק:
משנה ב: הַנּוֹדֵר מִן הַ'דָּגָן', אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, שאף הוא בכלל 'דגן', כיון שהדרך להערים אותו בערימות בגורן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, שהם חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמת ושיפון, שרק הם בכלל לשון 'דגן'. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין הללו, אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בַּכֹּל – בכל דבר שעושים ממנו גורן, וּמֻתָּר בְּפֵרוֹת הָאִילָן, וּבְיָרָק, כיון שמדברים אלו אין דרך לעשות גורן.