מסכת נדרים, פרק י, משנה ג

משנה ג: נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה, נִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַיּוֹם, נִתְאָרְסָה בּוֹ בַיּוֹם, אֲפִלּוּ לְמֵאָה, אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁלֹּא יָצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת, אָבִיהָ וּבַעְלָה הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ:

משנה ג: משנתנו מבארת שדין זה, שהארוס מפר את נדרי ארוסתו, אין זה דוקא בארוס ראשון, אלא גם בארוס שני. נָדְרָה הנערה, וְהִיא אֲרוּסָה באותה שעה, וְנִתְגָרְשָׁה בּוֹ בַיּוֹם, וְנִתְאָרְסָה בּוֹ בַיּוֹם לאדם אחר, אֲפִילוּ חזרה והתגרשה והתארסה שוב לְמֵאָה בני אדם בזה אחר זה, לעולם אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין את נְדָרֶיהָ, ואפילו נדרים שנדרה בפני הארוס הראשון ולא הפר לה, אם עדיין לא עבר יום שמיעתו, והתארסה בו ביום לאחר, הרי הארוס האחרון יחד עם האב מפירים את הנדר. ואף ששנינו לעיל שאם מת הארוס התרוקנה רשותו לאב, והאב לבדו מפר את הנדר, היינו באופן שבאותו יום לא היה ארוס נוסף, אבל אם התארסה בו ביום לאחר, אין האב יכול להפר את הנדר, אלא בשותפות עם הארוס האחרון. [נקטה המשנה אופן שהתארסה בו ביום, כדי לבאר את הדין לגבי הלכות נדרים, אך באמת זהו רק בדיעבד, כיון שלכתחילה אסור לגרושה או אלמנה, אפילו מן האירוסין, להתארס לאדם אחר מיד, אלא צריכה להמתין שלשה חודשים]. זֶה הַכְּלָל בדין זה, כָּל שֶׁלֹּא יָצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת, והיינו שלא היתה נשואה כלל, ואף לא שעה אחת, אלא התאלמנה או התגרשה מן האירוסין, אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין את נְדָרֶיהָ.