משנה ב: וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אָנִי, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה. אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
משנה ב: וְאֵלּוּ הן הנשים שלֹא שׁוֹתוֹת את המים המרים, וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה מהבעל. הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אָנִי, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה, שכל אלו אסרו את עצמן, והפסידו כתובתן. אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ ומחמת כן אין המים בודקים אותן, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ, כיון שהבעל הוא זה שגרם לכך שלא תוכל לשתות ולהיבדק, וְלֹא שׁוֹתָה.
מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת, והטעם שאינן שותות הוא כיון שנאמר (במדבר ה טו) 'וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ', ונוטלות כתובה כיון ששטר הכתובה העומד לגביה דינו כאילו הוא כבר גבוי, וכאילו האשה מוחזקת בכסף, ומספק אין מוציאים אותו מידה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שׁוֹתוֹת, כטעם המבואר לעיל, וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, כיון שלשיטתם שטר העומד להיגבות אינו כגבוי, וכיון שיורשי הבעל הם המוחזקים בכסף, אין מוציאים מידם מספק.