מסכת סוכה, פסקי הלכות, פרק א (א)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
א. סוכה, שהחלל שבין קרקעיתה לבין הסכך יותר מעשרים אמה, פסולה, כיון שזו דירת קבע (ואפילו אם הדפנות מגיעות עד לסכך, ואפילו אם הדפנות רחבות מארבע אמות).
ב. אם מיעט את חלל הסוכה על ידי הנחת כרים וכסתות, אין הדבר מועיל. אך אם מיעט את החלל על ידי הנחת תבן או עפר, הסוכה כשרה. ואם היו עלי הסכך יורדים למטה מעשרים אמה, ויש בהם לבדם שיעור שתהא צילתה מרובה מחמתה, כשרה.
ג. סוכה שאין בחללה עשרה טפחים, פסולה. ואף אם היה חללה גבוה מעשרה טפחים, אך עלי הסכך יורדים למטה מעשרה טפחים, אף אם אותם עלים הם בשיעור שאינם מצלים על רוב הסוכה, פסולה. ואם חקק באמצעיתה כדי להשלימה לעשרה, אם המרחק שנשאר מהחקק ועד הדפנות פחות משלשה טפחים, כשרה.
ד. סוכה שאין לה שלש דפנות, פסולה. אך די בכך שיהיו שתי דפנות כהלכתן המחוברות זו לזו, ושלישית אפילו טפח שוחק העומדת במרחק הפחות משלשה טפחים מהדופן האחרת, ותהא גם צורת הפתח באותו צד (המשלימה לשבעה טפחים).
ה. אם שתי הדפנות השלמות עומדות זו כנגד זו, צריך להניח בדופן השלישית פס ארבעה טפחים ומשהו, באופן שנשאר בין הפס לבין אחת הדפנות פחות משלשה טפחים, ומדין 'לבוד' נחשבת הדופן כסתומה.
ו. המסכך על גבי מבוי שיש לו לחי המתירה את הטלטול בו בשבת, או שסיכך על גבי פסי ביראות המתירים את הטלטול ביניהם בשבת, אף שאין להם שם 'דפנות' לגבי סוכה רגילה, מכל מקום כיון שהם מועילים לענין שבת, יש להם שם 'דופן' לענין סוכה.
ז. סוכה שהסכך שלה אינו מצל על רוב קרקעיתה, פסולה. אך אם הסכך מצד עצמו ראוי להצל על רוב הקרקעית, אלא שנכנסת השמש דרך הדפנות, כשרה.
ח. סוכה העשויה לשם צל, אף שלא נעשתה לשם מצוה, כשרה.
ט. מידת סוכה כשרה, לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים.
י. סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה, ויכולה לעמוד בפני רוח המצויה ביבשה, כשרה, אף אם אינה יכולה לעמוד בפני רוח המצויה בים.
יא. סוכה העגולה כשובך, כשרה.
יב. סוכה המשמשת כדירה במשך כל השנה, פסולה לשמש למצוות סוכה, וחייבת במזוזה. והעשויה לשם צל, אפילו נעשתה על ידי הפטורים ממצוות סוכה, כשרה, ופטורה ממזוזה.
יג. הדפנות והסכך מוקצים הם במשך כל שבעת ימי חג הסוכות, ואסורים בהנאה. וקישוטי הסוכה אף הם מוקצים, אך יכול להתנות ולומר קודם החג שאינו בודל מהם כל בין השמשות, ואז הקישוטים מותרים בהנאה.
יד. העושה סוכתו תחת האילן, פסולה.
טו. סוכה על גבי סוכה, אם ניתן לדור בעליונה, התחתונה פסולה והעליונה כשרה. ואם אי אפשר לדור בעליונה, התחתונה כשרה.
טז. הפורס סדין על גבי הסכך כדי להגן מהחמה, או תחת הסכך כדי להגן מהעלים הנושרים, פסולה.
יז. הפורס סדין על גבי ארבעה עמודים הבולטים מארבע פינות המיטה, אין לישון במיטה זו. ואם לא היה חלל עשרה בין המיטה לבין הסדין, מותר לישון בה.
יח. הפורס סדין תחת הסכך לשם נוי, כשרה.
יט. אם פירס סדין על גבי שני מוטות הבולטים באמצע רוחב המטה, ואין בגג רוחב טפח, כשרה.
כ. קישוטים התלויים בסוכה אינם ממעטים את שיעור חלל גובה הסוכה, ואם יש בה יותר מעשרים אמה, אינה מוכשרת על ידי קישוטים התלויים על גבי הסכך. אך ממעטים הקישוטים את רוחב הסוכה, ויש צורך שיהא בה שיעור שבעה על שבעה טפחים ללא הקישוטים.
כא. קישוטים התלויים על הסכך ומשתלשלים למטה מארבעה טפחים, הרי זה כסכך פסול, ואסור לשבת תחתם.
כב. מותר לאדם לשטוח בגד ליבוש על גבי הסכך (כאשר באותו זמן אין יושבים בסוכה), כיון שניכר שהניחוהו לייבוש. אך לאחר שהתייבש יסירנו מיד, שלא יטעו הרואים ויסברו שמותר לסכך בבגדים.
(ספר יוחסין)
