מסכת סנהדרין, חזרה, פרק ב,ד – ג,ג

פרק ב, משנה ד: מלך מוציא את הצבא למלחמת רשות על פי בית דין של שבעים ואחד. רשאי לפרוץ לו דרך בשדות של אחרים, ואין שיעור מסוים לדרך זו, אלא כפי צורכו. כששוללים שלל מהאויב הוא נוטל חלק בראש.

לדעת רבי יהודה רשאי לישא אפילו יותר משמונה עשרה נשים, אם אינן מסירות את ליבו. לרבי שמעון, רשאי לישא רק צדקניות, ורק שמונה עשרה. ואינו רשאי להרבות סוסים יותר אלא כפי צורך מרכבתו [וצורך צבאו]. ואינו רשאי להרבות כסף וזהב [לעצמו] יותר מצורכו לתת שכר לחייליו. ומצווה המלך לכתוב לעצמו ספר תורה נוסף, מלבד הספר שיש לו כמו לכל אדם מישראל, וספר זה נמצא איתו תמיד, אף כשיוצא למלחמה, כשיושב בדין או כשמיסב לאכול.

משנה ה: אין רוכבים על סוסו של המלך, ואין יושבים על כסאו, ולא משתמשים בכלים המיוחדים לו. אין רואים אותו כשהוא מסתפר, כשהוא ערום, או כשהוא בבית המרחץ, שאין זו דרך כבוד, וציותה התורה שתהיה אימת המלך על האנשים.

פרק ג, משנה א: דיני ממונות נידונים בפני שלשה דיינים. לרבי מאיר, כל אחד מבעלי הדין בוחר דיין אחד, ושני בעלי הדין יחד בוררים את הדיין השלישי. ולדעת חכמים שני הדיינים שנבחרו בוררים את הדיין השלישי. לדעת רבי מאיר כל אחד מבעלי הדין יכול לפסול את הדיין שבחר חבירו, ולדעת חכמים היינו רק אם מביא ראיה שהם קרובים או פסולים.

אמר אחד מבעלי הדין שיש לו שתי כתות עדים, והביא את הראשונה תחילה, יכול בעל הדין השני להצטרף לעד נוסף ולהעיד שהם פסולים, ואינו נחשב כנוגע בדבר, מאחר והלה חייב להביא את הכת השניה. אמנם לדעת חכמים אין הלה חייב להביא את הכת השניה, ולכן נחשב הוא נוגע בעדות זו, ועליו להביא שני עדים אחרים לפוסלם.

משנה ב: אם הסכימו בעלי הדין לקבל עליהם דיין שהוא קרוב או פסול, לדעת רבי מאיר יכול כל אחד מהם לחזור בו אפילו לאחר שנגמר הדין, ולדעת חכמים אם נגמר הדין, או שקיבלו עליהם את הדיין הפסול בקנין, אינם יכולים לחזור בהם. אם התחייב אחד מבעלי הדין שבועה, ואמר לו שכנגדו שאינו צריך להשבע, אלא די בכך שידור בחיי ראשו, וישלם לו, לרבי מאיר כל זמן שלא נדר, יכול לחזור בו. ולחכמים מיד כשהסכים לכך אינו יכול לחזור בו.

משנה ג: אלו הם הפסולים לדון להעיד: המשחק בקוביא, לפי שאינו עוסק בישובו של עולם, ובתנאי שאין להם אומנות אחרת. והמלוה בריבית, ומפריחי יונים, שזה כעין משחק בקוביא, או שמלמד את יונותיו להביא יונים אחרות, ויש בכך גזל דרבנן, והסוחרים בפירות שביעית באיסור. אמר רבי שמעון, אותם החייבים להביא למלכות כמות מסויימת של פירות בכל שנה, רשאים לאסוף את הפירות משדותיהם לצורך כך, ואינם נפסלים מחמת כן.