משנה ד: בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת. אֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו. נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ, הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה. כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם וְהָאִשָּׁה פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעֵץ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטָח תָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. אָמְרוּ לוֹ, שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ, מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ וְהֵעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְתוֹלֶה אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַקּוֹרָה מֻטָה עַל הַכֹּתֶל וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַבָּחִין עוֹשִׂין. וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם לָן, עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ (בַּיּוֹם הַהוּא) כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְגוֹ'. כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי מָה זֶה תָּלוּי, מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשֵּׁם, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:
בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת של אדם, ואֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ משם עַל מָתְנָיו לארץ. ואם כשנפל לארץ נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ, כיון שגנאי הוא לו לשכב כך, הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו. אִם מֵת בָּהּ – בנפילה זו, יָצָא. וְאִם לָאו, העד הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן, וְנוֹתְנָהּ [-משליכה בחוזק] עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר 'יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה'.
כָּל הַנִּסְקָלִין, לאחר שנהרגו נִתְלִין, ואף שדין תליה נאמר לגבי מגדף, לומדים ממנו את דין התליה לכל הנסקלים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף את השם, שלגביו נאמר דין תליה, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שגם הוא מכונה בתורה בלשון 'מגדף'.
הָאִישׁ, תּוֹלִין אוֹתוֹ כאשר פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם, וְהָאִשָּׁה, פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעֵץ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, רק הָאִישׁ נִתְלֶה, וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית כלל. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח תָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. אָמְרוּ לוֹ, הרי שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה באותה פעם, וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד בבית דין אחד, אלא הוראת שעה היתה זו, ומחמת כן גם תלה אותם, למען ישמעו וייראו, אך מעיקר הדין באמת אין תולים נשים כלל.
כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ, מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ, וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה ונמשך מסוף הקורה למעלה, לצד רוחבה, וּמַקִּיף – וסומך את שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ בידיו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לא היתה הקורה שקועה בארץ, אלא הַקּוֹרָה מונחת על גבי הקרקע, ומֻטָה עַל הַכֹּתֶל, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַבָּחִין עוֹשִׂין. וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד לאחר תלייתו, ואין משהים אותו על העץ כלל. וְאִם לָן – נשאר תלוי כל הלילה, עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי' וְגוֹ', כְּלוֹמַר, שהרואים אותו תלוי שואלים מִפְּנֵי מָה זֶה תָּלוּי, ואומרים להם מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ [בלשון סגי נהור] אֶת הַשֵּׁם, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.
