יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת סנהדרין, פרק יא, שיעור 51

שנינו במשנה, 'וְהָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם'. תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, נאמר בפסוק (במדבר טו לא) 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָה בָהּ', וכך נדרש הפסוק, 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה', זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, דָּבָר אַחֵר [-ביאור אחר], זהו אֶפִּיקוֹרוֹס. 'וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר', זֶה הַמֵּיפֵר בְּרִית בָּשָׂר, שאינו מקיים מצוות ברית מילה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר במקום אחר (בראשית יז יד) 'וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ  אֶת בְּרִיתִי הֵפַר', הרי שנאמרה לשון הפרת ברית לגבי ביטול ברית מילה, ועל כך נאמר בספר במדבר 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא', הִכָּרֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה, תִּכָּרֵת לָעוֹלָם הַבָּא. מִכָּאן – מפסוק זה שנאמר בו 'כי דבר ה' בזה', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, הַמְּחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, בדבר שנאמרה בו לשון חילול, כגון טמא שאכל תרומה, וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, שעושה מלאכה בחול המועד, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְהַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה [ולהלן יבואר מי הוא המכונה כן], שכל אלו הם דברים של בזיון למצוות ותורת ה' [מלבד המבטל ברית מילה, שנכלל באמור 'את מצוותו הפר'], אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

תַּנְיָא [אִידָךְ] – שנינו בברייתא אחרת על פסוק זה, 'דְבַר ה' בָּזָה', זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, אֲפִילוּ אם אותו אדם אוֹמֵר שכָּל הַתּוֹרָה כּוּלָה מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִפָּסוּק זֶה, שֶׁלֹּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֹשֶׁה אמרו מִפִּי עַצְמוֹ, זֶהוּ 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה'. ואֲפִילוּ אדם המאמין בתורה שבכתב, אך אינו מאמין בכל התורה שבכל פה, ואוֹמֵר, כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָה מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִדִּקְדּוּק זֶה של תיבות חסרות או יתירות, או חוץ מִקַּל וָחוֹמֶר או מִגְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ, זֶהוּ 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה'.

מביאה הגמרא דרשות נוספות בענין זה: תַּנְיָא בברייתא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ לאחרים, זֶהוּ בכלל הפסוק 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה'. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, זהו כָּל מי שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הַמִּשְׁנָה, שאין דברי חכמים שבמשנה חשובים אצלו. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, כָּל מי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, וְאֵינוֹ עוֹסֵק, אלא מתעסק בדברים בטלים, זֶהוּ 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה'.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, כָּל הַמְּלַמֵּד את בֶּן חֲבֵירוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב ה) 'וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּחָרָן', והם האנשים שאברהם ושרה לימדו אותם תורה, וכמו שתרגם אונקלוס 'וְיָת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעֲבִּידוּ לְאוֹרַיְתָא'.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, כָּל הַמְּעֲשֵׂה אֶת חֲבֵירוֹ לִדְבַר מִצְוָה – גורם לחבירו לעשות דבר מצוה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָה בעצמו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז ה) 'וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאוֹר תִּקַּח בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ', ולכאורה קשה, וְכִי מֹשֶׁה הִכָּה את היאור, וַהֲלֹא אַהֲרֹן הוא זה שהִכָּה, אֶלָּא, מִתּוֹךְ שֶׁאָמַר לוֹ משה לאהרון וְעָשָׂה על פיו, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ.

 

 

שנינו במשנה בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא, 'וְאֶפִּיקוֹרוֹס'. מבררת הגמרא, מַאי – מי הוא הנחשב כאֶפִּיקוֹרוֹס, רַב וְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ – אמרו שניהם, זֶה הַמְּבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרֵי, זֶה הַמְּבַזֶּה את חֲבֵירוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, ובכך מראה שאין כבוד תלמידי חכמים חשוב בעיניו. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי – ויש שאומרים, הַמְּבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים זֶה הוּא המכונה במשנתנו 'מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה', ואילו אֶפִּיקוֹרוֹס [שהוא קל יותר ממגלה פנים בתורה] כְּגוֹן מַאן [-כמו מי], אָמַר רַב יוֹסֵף, כְּגוֹן אותם בני אדם דְּאָמְרֵי, מַאי אַהֲנֵי לָן רַבָּנָן – מה הועילו לנו חכמים בכך שהם לומדים תורה, לְדִידְהוּ קָרוּ לְדִידְהוּ תָּנוּ – והרי רק לעצמם הם מועילים בכך שהם לומדים תורה. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי, הַהוּא – אדם האומר כן, ואינו מאמין שהלומדים תורה מקיימים את כל העולם, אינו רק אפיקורוס, אלא 'מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה' נַמִּי הָוֵי – נחשב הוא כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שהרי יש ללמוד מפסוק מפורש בתורה שהתלמידי חכמים מועילים לכולם ולא רק לעצמם, דִּכְתִיב (ירמיהו לג כה) 'אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי'. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, דַּיְקָא נַמִּי – יש לדייק כן מפסוק נוסף, בפרשה שבה ביקש אברהם אבינו מהקדוש ברוך הוא שלא יהפוך את סדום ועמורה, דִּכְתִיב (בראשית יח כו) 'וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם', ואֶלָּא אֶפִּיקוֹרוֹס, שהוא קל יותר, כְּגוֹן מַאן, כְּגוֹן דְּיָתִיב קַמֵּיהּ רַבֵּיהּ – תלמיד היושב לפני רבו, וְנָפְלָה לֵיהּ שְׁמַעְתְּתָא בְּדוּכְתֵי אַחֲרִיתִי – והוצרך להזכיר דבר מסוגיא אחרת, וְאָמַר לפני רבו, 'הֲכִי אַמְרִינָן' – כך אמרנו שם, וְלֹא אָמַר בלשון כבוד לרבו, 'הֲכִי אָמַר מַר'.

רָבָא אָמַר, 'אפיקורוס' היינו כְּגוֹן דְבֵי בִּנְיָמִין אָסְיָא – אנשי ביתו של בנימין הרופא, דְּאָמְרֵי – שדרכם לומר, מַאי אַהֲנוּ לָן רַבָּנָן – מה הועילו לנו חכמים בכך שהם עוסקים בתורה, והרי לא חידשו לנו דברים שאינם כתובים בתורה, שהרי מֵעוֹלָם לֹא שָׁרוּ לָן עוּרְבָא – לא התירו לנו לאכול עורב, וְלֹא אָסְרוּ לָן בַּר יוֹנָה – ולא אסרו לנו לאכול יונה. רַב פָּפָּא אָמַר, 'אפיקורוס' היינו כְּגוֹן אותם בני אדם דְּאָמְרֵי כשהם מזכירים את החכמים בלשון 'הָנֵי רַבָּנָן', שהוא לשון גנאי וזלזול. רַב נַחְמָן אָמַר, 'אפיקורוס' זֶה אדם הַקּוֹרֵא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִפְּנֵי מַה נֶעֱנַשׁ גֵּחֲזִי שלא יהיה לו חלק לעולם הבא, מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב' ח ה) 'וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע'.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)