יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת סנהדרין, פרק יא, שיעור 53

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אף על פי שאסרו חכמים ליטול רפואות בשבת, גזירה שמא יבוא האדם לשחוק סממנים בשבת, מכל מקום סָכִין בשמן וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת, כיון שסיכה אינה נחשבת לרפואה, אלא הוקשה לשתיה, וְלוֹחֲשִׁין לְחִישַׁת נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּשַׁבָּת כדי שלא יזיקו, ואין זה נחשב כצידה, וּמַעֲבִירִין כְּלִי מתכת עַל גַּב הָעַיִן בְּשַׁבָּת כדי לקרר את העין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שמותר להעביר כלי על גב העין, בִּכְלִי הַנִּיטָּל בְּשַׁבָּת, שמותר לטלטלו, כגון סכין, מפתח וטבעת, אֲבָל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ נִיטָּל, מחמת שהוא מוקצה, אָסוּר.

תַּנְיָא אִידָךְ – ובברייתא אחרת שנינו בענין זה, סָכִין בשמן וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל, אלא ישנה, מבררת הגמרא, הֵיכִי עָבֵיד – כיצד יעשה, ומבארת, אָמַר רַבִּי חֲמָא בַּר חֲנִינָא, סַךְ תחילה וְאַחַר כָּךְ מְמַשְׁמֵשׁ, וזהו שינוי מימות החול, שבהם הדרך היא למשמש תחילה ואחר כך לסוך. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, השינוי הוא בכך שסַךְ וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּבַת אַחַת.

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אֵין שׁוֹאֲלִין דָּבָר מִן הַשֵּׁד בְּשַׁבָּת, שהיתה דרכם באותם זמנים לשאול שאלת שדים על חפצתים שנאבדו להם וכדומה, ובשבת הדבר אסור משום שנאמר (ישעיהו נח יג) 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ וגו' וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר', ושאלת שדים היא בכלל 'מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ'. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף בַּחוֹל אָסוּר לשאול שאלת שדים. אָמַר רַב הוּנָא, הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וְאַף רַבִּי יוֹסֵי לֹא אָמַר שהדבר אסור אֶלָּא (בשעת) [מִפְּנֵי] הַסַּכָּנָה שיש בכך, שלפעמים השד מזיק למי ששואלו שאלות אלו.

תָּנוּ רַבָּנָן, שָׂרֵי שֶׁמֶן – שדים ששואלים אותם על ידי שמן, וְשָׂרֵי בֵּיצִים – שדים ששואלים אותם על ידי שפופרת של ביצה, מוּתָּרִין לִשְׁאוֹל בָּהֶן, אֶלָּא שֶׁמְּכַזְּבִין בתשובותיהם, ולכן נמנעים מלשאול אותם.

אָמַר רַב חִסְדָּא, וְאִיתֵימָא [-ויש אומרים שאמר כן] רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, אַרְבַּע כִּתּוֹת [-קבוצות אנשים] אֵין מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה, א. כַּת לֵצִים, ב. כַּת שַׁקָרִים, ג. כַּת חֲנֵפִים, ד. כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע. ומבאר מהיכן לומדים כל אחד מהם, כַּת לֵצִים, דִּכְתִיב (הושע ז ה) 'מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לוֹצְצִים'. כַּת שַׁקָרִים, דִּכְתִיב (תהילים קא ז) 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'. כַּת חֲנֵפִים, דִּכְתִיב (איוב יג טז) 'כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבֹא'. כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע, דִּכְתִיב (תהילים ה ה) 'כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע', וכך מתפרש הפסוק, צַדִּיק אַתָּה ה', וְלֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ אדם רַע, והאדם הרע המוזכר שם הוא המספר לשון הרע, כמו שנאמר בפסוקים שלאחר מכן (ז, י) 'תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה", 'כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן'.

אָמַר רַב, כָּל הַמַּחֲזִיק בְּמַחֲלוֹקֶת, עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז ה) 'וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ'. רַב אַשִׁי אָמַר, המחזיק במחלוקת רָאוּי לְהִצְטָרֵעַ, כְּתִיב הָכָא – נאמר כאן, לגבי מחלוקת קרח ועדתו (שם) 'כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ', וּכְתִיב הָתָם – ונאמר שם, בשליחות משה רבינו לגאול את ישראל 'וַיֹּאמֶר ה' לוֹ הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג'.

אָמַר רַב, כָּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ, כְּאִילּוּ חוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו ט) 'הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל ה". וְאָמַר רַבִּי חֲמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ, כְּאִילּוּ עָשָׂה מְרִיבָה עִם הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ יג) 'הֵמָּה מֵי מְרִיבָה וְגוֹ' אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם'. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, כָּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ, כְּאִילּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז כ) 'בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם וְגוֹ' כִּי עַל ה". אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, כָּל הַמְּהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ, ומדבר עליו דברים שאינם ראויים, כְּאִילּוּ מְהַרְהֵר אַחַר הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא ה) 'וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה', והרי ודאי שלא דיברו ישראל על הקדוש ברוך הוא, אלא מתוך שהרהרו אחר משה, הרי זה כאילו הרהרו אחר השכינה.

שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (הלכה ח), רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, נאמר בפסוק 'וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד', ומלשון 'לשוב' יש ללמוד שרק לִישִׁיבָה של קבע אֵין אַתָּה חוֹזֵר למצרים, אֲבָל אַתָּה חוֹזֵר לִסְחוֹרָה – לסחור שם, וְלִפְרַקְמַטְיָא – להביא משם סחורה, וּלְכִבּוּשׁ הָאָרֶץ – לכבוש את ארץ מצרים, או לעבור דרכה לכבוש ארצות אחרות.

סְלִיקוּ לְהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּסְלִיקוּ לְהוּ מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)