מסכת עדיות, פרק א, משנה א

פרק א, משנה א: שַׁמַּאי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים דַּיָּן שַׁעְתָּן. וְהִלֵּל אוֹמֵר, מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. אֲפִלּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת. כָּל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת, דַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ. הַמְשַׁמֶּשֶׁת בָּעִדִּים, הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה, מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה:

הקדמה: מסכת עדויות אינה עוסקת בענין אחד מסוים, אלא כל המשניות שבה נישנו ביום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיא, וכיון שדינים רבים שנאמרו בה הם עדויות על דעתם של תנאים מוקדמים יותר, נקרא שם המסכת 'עדויות', ואמנם יש בה דינים רבים שאינם עדות, וכן יש בה דינים רבים שהובאו גם במסכתות אחרות.

פרק א, משנה א: משנתנו עוסקת בדין אשה הרואה דם המטמא אותה, האם חוששים שכבר קודם ראייתה היה הדם בגופה במקום המטמא, וממילא כל הטהרות שעסקה בהם, טמאים למפרע. שַׁמַּאי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים הרואות דם, דַּיָּן שַׁעְתָּן – די בכך שיטמאו את הטהרות שהן נוגעות בהן משעת ראייתם ואילך, ואין חוששים לטהרות שנגעו בהן קודם ראייתן [וטעמו, כיון שאם נחשוש לטהרות אלו, יחשוש גם הבעל שמא היתה טמאה בשעה שבא עליה, ומתוך שלבו נוקפו פורש ממנה גם בשעה שהיא מותרת, ויתבטלו מפריה ורביה]. וְהִלֵּל אוֹמֵר, כל אשה הרואה דם, חוששת לטומאה למפרע, מִפְּקִידָה לִפְקִידָה – מהפעם הקודמת שבדקה את עצמה, ועד לפעם זו שבדקה ומצאה דם, אֲפִלּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה – גם אם עבר זמן רב מהבדיקה הקודמת, אנו חוששים שמא מיד לאחר שסיימה את הבדיקה ההיא ראתה דם, והתעכב בכותלי בית הרחם, שזהו מקום המטמא, וכל הטהרות שנגעה בהם מאותה שעה ואילך בחזקת טמאים [ואין הלל חושש לפריה ורביה, כיון שאנו מטמאים אותה למפרע רק לענין טהרות, ולא לגבי בעלה]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה – לא כדברי שמאי, שהיקל יותר מדי, וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה – לא כדברי הלל, שהחמיר יותר מדי, אֶלָּא שני שיעורים לדבר, שיעור של 'מעת לעת', והיינו עשרים וארבע שעות האחרונות שלפני ראיית הדם, ושיעור של 'מפקידה לפקידה', והיינו מעת הבדיקה האחרונה, שקדמה לבדיקה שבה ראתה דם, והולכים אחרי השיעור המועט שביניהם, ולכן, שיעור הזמן של מֵעֵת לְעֵת, מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, שאם השיעור של מעת לעת קצר יותר, כגון שהבדיקה האחרונה שלה היתה קודם לשיעור 'מעת לעת', אינה מטמאת למפרע אלא בשיעור מעת לעת, ולא יותר, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת, שאם שיעור של 'מפקידה לפקידה' קצר יותר, וכגון שבדקה עצמה בתוך עשרים וארבע השעות האחרונות, הולכים אחרי שיעור זה, ואינה מטמאת אלא בזמן שמהבדיקה האחרונה, ולא יותר.

כָּל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת קבוע, שראתה דם באותו זמן שלש פעמים רצופות, ובדקה עצמה בזמן וסתה ונמצאה טמאה, דַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ – אינה חוששת אלא משעת ראייתה ואילך, ואינה צריכה לחשוש שמא קודם לכן כבר היתה טמאה.

הַמְשַׁמֶּשֶׁת בָּעִדִּים – מצוה על כל אשה לבדוק עצמה פעמיים, לפני תשמיש ואחריו, והבדיקה שלאחר תשמיש הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה, שאם נמצאה בו טהורה, ובבדיקה שלאחריה נמצאה טמאה, מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת – אם היתה הבדיקה הטמאה בתוך עשרים וארבע שעות אינה מטמאת למפרע אלא משעת הבדיקה שנמצאה בה טהורה, שזהו שיעור זמן הפחות מ'מעת לעת', וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה – וכן אינה חוששת אלא מבדיקה זו ואילך, ולא מבדיקות קודמות שעשתה, אף שהיו בתוך אותן עשרים וארבע שעות [אמנם זהו רק בבדיקה שלאחר תשמיש, אך הבדיקה שלפניה אינה מועילה לענין זה, כיון שהיא בהולה וממהרת, אינה בודקת היטב].