מסכת עירובין, פרק ג, משנה ז

משנה ז: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִתְעַבֵּר, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר, עֵרוּבִי בָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וּבַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב, בָּרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וּבַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵרוּבִי בָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי. עֵרוּבִי בַשֵּׁנִי, וּבָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

במשנה הקודמת הובאה מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בדין יום טוב שחל סמוך לשבת, האם עושה עירוב אחד או שני עירובין. משנתנו עוסקת בדין שני ימים טובים של ראש השנה, האם אפשר לעשות לשני הימים שני עירובין: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהָיָה יָרֵא האדם שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר – שמא יעברו בית דין את חודש אלול, ויהיו שני ימים טובים של ראש השנה, ואותו אדם צריך ללכת ביום הראשון למזרח וביום השני למערב, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵירוּבִין – רשאי להניח שני עירובי תחומין, אחד במזרח ואחד במערב, וְאוֹמֵר, עֵירוּבִי בַּיום הרִאשׁוֹן יהא לְמִזְרָח, ובַּשֵּׁנִי יהא לְמַעֲרָב. וכן יכול לומר בהיפך, שבָּרִאשׁוֹן יהא עירובי לְמַעֲרָב, ובַּשֵּׁנִי יהא עירובי לְמִזְרָח. וְכן יכול להניח עירוב אחד, ולומר, עֵירוּבִי יהא רק בַּיום הרִאשׁוֹן, וְאילו בַּשֵּׁנִי הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. וְכן יכול לומר עֵירוּבִי יהא רק בַּשֵּׁנִי, וְאילו בָּרִאשׁוֹן הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים, אלא אם הניח עירוב בערב היום הראשון, קנה שביתה לשני הימים, ואם לא הניח עירוב בערב היום הראשון, אינו יכול לערב ליום השני. וטעמם של חכמים, כיון שהם סוברים ששני הימים של ראש השנה קדושה אחת הם, ואינו יכול לחלקם לגבי עירוב.