מסכת עירובין, פרק ד, משנה ב

משנה ב: פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמֵל עַד שֶׁחָשֵׁכָה. אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד. אָמַר לָהֶן מֻתָּרִים אַתֶּם, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חָשֵׁכָה:

משנתנו מביאה מעשה נוסף שאירע לרבן גמליאל וחבריו בשבת: פַּעַם אַחַת באו רבן גמליאל וחבריו בספינה, ולֹא נִכְנְסוּ לַנָּמֵל עַד שֶׁחָשֵׁכָה – אחר ששקעה החמה בליל שבת, אָמְרוּ לוֹ החכמים לְרַבָּן גַמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד – האם מותר לנו לרדת מהספינה ליבשה, או שדיננו כמי שבא בשבת מחוץ לתחום, שאסור לו להלך יותר מארבע אמות [וכאן אין הנידון לגבי הליכה בתוך הספינה, שהתיר רבן גמליאל במשנה הקודמת, אלא לצאת מהספינה לגמרי, שזה מותר רק אם היו בתוך התחום בכניסת השבת]. אָמַר לָהֶם רבן גמליאל, מֻתָּרִים אַתֶּם לרדת ליבשה, כיון שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל במשקפת, וְראיתי שהָיִינוּ בְּתוֹך הַתְּחוּם של אלפיים אמה מהעיר עַד שֶׁלֹא חֲשֵׁכָה – קודם שנכנסה שבת, ונמצא שלא יצאנו בשבת מחוץ לתחום.