מסכת עירובין, פרק ו, משנה י

משנה י: שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, הַפְּנִימִית מֻתֶרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:

שָׁכַח אֶחָד מִן החצר הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, אף ששאר בני החצר החיצונה עירבו, הרי אותו אחד מבטל את עירובן, והדין הוא כפי ששנינו במשנה הקודמת, לגבי אופן שעירבה הפנימית ולא החיצונה, שהַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. שָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, אף בזה הדין שוה לאופן ששנינו לעיל, שעירבה החיצונה ולא הפנימית, ששְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.

אם עירבו בני החצר החיצונה ובני החצר הפנימית יחד, ונָתְנוּ את עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, והיינו בחצר החיצונה, וְשָׁכַח אֶחָד מהם, בֵּין אם היה אותו אחד מִן החצר הַחִיצוֹנָה ובֵין אם היה מִן החצר הַפְּנִימִית, וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, ואף שעירובן של בני החצר הפנימית בפני עצמם מועיל להתיר את הטלטול בחצירם, זהו רק מחמת שיכולים הם לסגור את השער המפריד ביניהם, אך כאן הרי העירוב מונח בחצר החיצונית, ואינם יכולים להפרד מהם, ולכן אם אפילו אחד מהחצר החיצונה שכח להשתתף בעירוב, שתיהן אסורות.

וְאִם הָיוּ שתי החצרות שֶׁל יְחִידִים, שבכל חצר דר אדם אחד, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב זה עם זה כדי להתיר את הטלטול של כל אחד בחצרו, שמכיון שכל אחד רשאי לטלטל בחצרו, הרי זה כאופן המוזכר לעיל בדעת תנא קמא, שאם עירבה כל חצר בפני עצמה, אין בני הפנימית אוסרים על החיצונה, ואף כאן מאחר ובפנימית דר יחיד אינו אוסר על בן החיצונה אף שהוא עובר בחצירו. אבל אם רוצים להוציא ולהכניס מחצר לחצר, צריכים עירוב.